אל תתבלבל אחי היקר, כי זה הכל בזכותך. זה אתה, אני, וגם הוא, ועוד הרבה מאד אחרים. אנחנו אלו שהיינו שם יום ולילה, בחום ובקור, באבק, בפודרה, עם הפשפשים הזבובים והיתושים, עם ריח הזיעה הדביק, עם המדים המאובקים ועם מקלחת מגבונים.
זה רק אתה, אני והוא: איתור אחר איתור, בית ועוד בית, שמירה ועוד שמירה ועוד אחת ועוד אחת, עוד לילה בלי שינה, עוד התקפת חבלה ועוד פשיטה לאיתור אמל"ח, לחישוף מנהרות ולפירוק מתחמי אויב. אשרינו שזכינו.
בימים הקרובים הם יגידו שזה בזכות טראמפ ההפכפך, נתניהו שגילה עמידות ומנהיגות בלתי רגילה, דרמר איש הצללים, ועוד שמות שיעלו לחלל האויר. בין לבין יזכירו, חלקם, גם את פועלך. אכן תודה רבה לכולם, אבל ביננו, כולנו יודעים שבסוף זה בעיקר בזכותך, ששום דבר לא היה קורה אם לא היית שם, כבר שנתיים תמימות, לוחם פשוט בחזית עם נשק אפוד קסדה, טנק ודחפור, לוחם שנושא על גבו את הגורל של האומה כולה.
אתה בסך הכל לוחם סדיר, אחד מתוך רבים. אתה לא יותר מעוד איש מילואים מבין רבים שבאו ונתנו הכל, הם ובני משפחותיהם. שמך לא יוקרן על מסך, רובכם המוחלט לא יקבלו אות הוקרה או פרסום, וכשתלכו ברחוב אף אחד לא ידע מי אתם ומה עשיתם.
אבל אם אתה קורא את הדברים הללו חשוב לי שתדע - זה הכל, כמעט הכל, אך ורק בזכותך אחי. וזה כמובן גם בזכותך, משפחה שכולה, אחת מיני 900 משפחות של חיילי ישראל ששמם כרגע חקוק רק על האבן אך נשמתם גבוה תחת כסא הכבוד. ביום בו ישובו החטופים והלוחמים משדה הקרב בנכם לא ישוב. שמו גם לא יוקרן על מסך, אבל האמת היא שהכל בזכותו.
ועוד משהו אחי היקר. יהיו כעת כמה ימי מנוחה, אבל זה עוד לא נגמר. שלב ראשון של מלחמת התקומה עומד ככל הנראה בפני סיומו, אבל השלב הבא ממש בדרך. בעזרת ה' כבר בקרוב נשוב להילחם כדי לפרק את החמאס מנשקו, כי תכל'ס כולם יודעים שאף אחד לא באמת יעשה את זה במקומנו. האם תבוא גם בפעם הבאה - עוד שבוע שבועיים, חודש או חודשיים, ואולי כשנה או שנתיים? אני אבוא, ויש לי את התחושה שגם אתה וגם הוא יבואו, ויחד, כמו בשנתיים האחרונות, נמשיך את העבודה, עד תומה.
כל מי שטייל ברחבי רצועת עזה, כמו שטיילנו יחד בשנתיים האחרונות ידוע שרוב רובה של רצועת המוות הזו לא ראוי כרגע למגורי אדם, שנדרשות עשרות שנים כדי לשקם את הדבר הזה. המלאכה טרם הושלמה אבל כבר קרה כאן דבר גדול וענק וזה הכל בזכותך אחי.
עצרנו רגע לפני הסוף וזה אכן מאכזב. חמאס טרם הושמד, ההסכם המדובר ממלא את כולנו בחשש גדול. אנחנו לא סומכים על 'ארגונים בין לאומיים', אנחנו בטח לא סומכים על מצרים, קטאר וטורקיה, אנחנו רוצים להשמיד ולגרש את האויב, אנחנו רוצים לבנות בחזרה את עזה היהודית, אנחנו יודעים ששחרור רוצחים הוא מתכון בטוח לרצח נוסף, הכשר ברור לחטיפות הבאות. אבל מותר גם לראות את חצי הכוס המלאה: הרצועה חרבה, בתים, כבישים ותשתיות, רוב המנהרות פוצצו, אלפי מחבלים נהרגו. רובה של הרצועה עודנו בידינו ובתקווה גם יישאר, שטח הגדול למעשה מהשטח בו החזקנו כשגוש קטיף היה קיים, וחשוב מכל, עם ישראל התעורר מתרדמה ארוכה ועמוקה, חטף כפה והחזיר בחזרה כפה כואבת בהרבה. וזה הכל בזכותך אחי.
אחי, אולי כבר הספקת לשכוח, אבל גם היינו בלבנון, זה נראה רחוק אבל עברה רק שנה. זוכר איך שטיפסנו ברגל בחשש כבד את הרי הלבנון רק כדי לגלות שהאויב הפחדן ברח? זוכר איך השמדנו את כפרי הגבול בזה אחר זה, איך החרמנו אמל"ח בכמויות בלתי נתפסות, וכל זה במחיר נפגעים מועט במיוחד? גם זה הכל בזכותך אחי.
משפחות החטופים ישמחו כעת עם יקיריהם. עם ישראל יזכה לכמה רגעי נחת, אבל אנחנו נישאר לעמוד על המשמר, משתוקקים להשלים את המשימה. אנחנו מאמינים שזה יקרה, במוקדם או במאוחר. נמשיך להילחם יחד על ארץ ישראל שלנו. וכשזה יקרה, גם אז הכל יהיה בזכותך אחי, גיבור ישראל.