1. ילד אחד, קבל במתנה מהוריו שיפוץ רציני של חדרו. כשאמא שאלה: 'מה הדבר הראשון שתעשה בחדר?' הוא ענה: 'לראות טלוויזיה!'. הסביבה צחקה ואני כאבתי. כגודל הכיף 'לצפות במסך' - גודל הבעיה הטמונה בכך. בעולם המלאכותי שיצרו בני אדם - אין מתנות חינם.
2. אמנם הצפייה במסכים באופן פסיבי נתפסת מזה שנים כאקט יומיומי קלאסי ולגיטימי, אך הכנות טוענת שאין לנו באמת מושג מהי עושה לנו ברובד העמוק והגלוי ולאיזה בני אדם היא הופכת אותנו. לגבי החדשות, מתחיל להתבהר לנו שזה 'לא עושה לנו טוב בלב'. אך מה עם אין ספור עלילות, הסרטים והסדרות התמימות לכאורה, ש'רק מספרות סיפור' וגורמות לנו לשקוע בעולמות אחרים לגמרי מעולמנו? חלק מהסיפורים קיימים במציאות באופן מסוים, חלקם בדיוניים לחלוטין, כולם מנסים לספר לנו משהו סוחף בעזרת הפעלת הדמיון בעזרת תמונות זזות וצלילים - בזמן שהמציאות רחוקה מאוד מהחוויה בראשנו. המציאות לא זזה בקצב הסיפור שעל המסך ולא קיימת בצורה שבה היא מועברת לנו דרך המסך. לא ברור מה זה עושה לנו באמת ועד כמה זה משפיע על תפישת המציאות האישית שלנו מבחינה כסף, מערכות יחסים, פחדים, החלשת האמונה שהכל מכוון פה והביטחון בטוב שבנו.
3. דבר אחד ברור: הצפייה במסכים משחקת לנו קשות בדמיון. ודמיון - זה לא צחוק. דרך הדמיון אפשר לרפא, לקבל כוחות, אמונה, ביטחון, מוטיבציה, אמביציה. כגודל הכלי - 'הדמיון' - עוצמת הבעיה כשמשתמשים בו, בלי משים, בקלילות. כאילו 'מה כבר עשינו לעצמנו?', סך הכל ראינו משהו... זהו, שלא. נסו לא לראות סרט\פרק בסדרה במשך תקופה ארוכה ותבינו עד כמה הצפייה מעצבת אותנו. זה שהדמיון שלנו, כביכול, 'התרגל' לשלל המרתק הזה - לא אומר שהחוויה הזאת עושה לדמיון 'טוב' במובן האמיתי, העמוק, האנושי, הטבעי. גם באוכל פיזי, היצור המופלא שנקרא 'אדם' מסוגל להתגמש ולהתרגל גם למה שלא באמת טוב לו אם דוחקים אותו לפינה.
צריך להודות; בשקט בשקט, המשחק הזה בדמיון גורם לנו לקנא, להזדהות עם דמויות 'לא טובות', לצחוק על חלשים, ליהנות ממלחמות יצריות בין בני אדם, לתפוס ותרנות ו'התגברות' על רצונות לא טובים כמשהו שאינו קיים...
ביננו, סיפורים רבים בנויים על יצריות אנושית ותשוקות מהסוג שלא הופך אותנו לבני אדם טובים יותר. זה המנוע שמסובב סיפורי מסך רבים מדי וזה מה שהדמיון שלנו אוכל. נו, ברור שאחרי סרט על גנבים לא נלך לשדוד בנק, אבל ברור שעצם הצפייה במעשיית שוד בנק מחלישה אותנו בנושא יושר.
4. לפעמים כבר קשה לעקוב אחרי מה שראינו והשפיע עלינו מעט או הרבה כי מהר מאוד מגיע תוכן אחר שעולה על גבי הקודם. כך או כך, הצפיה במסכים דומה לעיסוק ב'דמיון לא מודרך'. כשאנו צופים במשהו, למעשה, אנחנו נותנים למספרי הסיפור להלעיט את דמיוננו מא' ועד ת' בדמויות, דימויים, תפישות חיים זרות.
אין ספק, הפיתוי לצפות ולשכוח מהכל - הוא עצום. מה שע"ג המרקע נראה כקסום ומושך, אך המחיר הוא שהדמיון שלנו בשעת הצפייה (ולאחריה) מושפע מדמיונות זרים של אחרים כולל האמונות, הפחדים, היחס לנשמה, כסף ולמערכות יחסים - גם אם לא ממש נרצה בכך.
הענקת ליבנו ליוצרים שלרוב איננו מכירים, רק כי הם 'יוצרים' ויש להם 'יצירה' נגישה להמונים - זה מיותר וחבל. אף אחד לא היה משתעבד במודע ל'דמיון לא מודרך', אך בשפע התוכן הנוכחי אנחנו פשוט משוחדים ב'ממתקים'. נותנים לנו את האפשרות להתענג, לברוח ואנחנו מחבקים את השלל הצבעוני ומשלמים באחד הכלים החזקים ביותר שניתנו לנו משמים: הדמיון.
"שקע טעינות" אלבום המוזיקה החדש של נדב גדליה יצא לאחרונה. מוזמנים להאזין