מאות ליוו היום (שלישי) למנוחות את רונן אנגל הי"ד, שנחטף ונרצח בשבעה באוקטובר וגופתו הושבה השבוע לישראל.
בתו שורדת השבי מיקה אנגל ספדה: "אבוש כמה אני אוהבת אותך הלוואי והייתה דרך להסביר לך כמה אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך בכל איבר וגיד בגוף שלי בכל נים ווריד בכל נשימה שאני שואפת ואיך בכל נשיפה אני נזכרת ברגע שסיפרו לנו שאתה מת ממש אותה תחושה שאין חמצן אין אוויר. ככה אני מרגישה כל יום כל היום כי אתה היית האוויר שלי החמצן שלי. אני באמת אהבתי אותך בלי סוף ואני מתפללת, שבעזרת השם לילדים שלי יהיה אבא כמוך ממש כמו בסרטים כי ככה אתה היית".
"אני רציתי שתישאר איתי לכל החיים. מה זה 18 שנה זה כלום זה קצת. עוד לא הספקתי בכלל לחוות איתך דברים, אני מסרבת לקבל את זה שאתה כבר לא תיהיה איתי פה שלא תוכל להחזיק לי את היד, לחבק אותי שאני צריכה ואלוהים יודע כמה אני צריכה אותך. מסרבת לקבל שאני לא אזכה יותר לחיבוק שלך או לחיוך שלך, אני מתגעגעת לחיבוק דוב ולאגרוף המחץ. זה כואב לי שלא אוכל לחוות אותך יותר. הריקנות הזאת שוברת, היא באמת שוברת היא מרסקת והיא קשה היא באמת באמת קשה".
היא הוסיפה: "אבל אבוש אני החלטתי שאני חיה בשבילך אני אעשה את כל הדברים, אני אראה את כל המקומות בשבילך. בשביל שאתה תוכל לחיות ולראות את כל הדברים שלא הספקת בתוכי! גם אני מתתי ב7/10 אבל רק אתה הפסקת לנשום, בעזרת השם ניפגש בגלגול הבא תשמור לי מקום לידך. תחכה לי אבוש, כל כך לא הגיע לך הסוף הזה. אוהבת אותך לעד".
רעייתו שורדת השבי קרינה ברט-אנגל ספדה: "החיים לידך היו לפעמים כמו הרפתקה, מתחת גבולות ולקחת אותנו לקצה כי ככה היית מלא באהבה ,צחוק עצבים, בלגן, חברים מוסיקה, טיולים ונשמה גדולה. היית חבר ושותף גם לוויכוחים וגם לצחוקים גדולים. עכשיו הבית קצת שקט. אז אנחנו מנסים להיות קצת כמוך. כל חיוך של טום מיקה ויובל, הוא גם קצת חיוך שלך, אני מוצאת אותך במבטים שלהם ומדמיינת אותך איתנו כל רגע. אז אתה לא פה אבל אתה איתנו בכל רגע. אז לא נפרדים פשוט ניפגש בצד השני כי always look on the bright side of life".
בתו הצעירה, יובל, אמרה: "אבא אני שמחה שחזרת שתישאר לעולם פה בקיבוץ שכל כך אהבת. הקיבוץ שיש לנו זכרונות כל כך טובים ממנו, כמו הפעם ההיא שנסעת מהר ואני עפתי מהג'יפ ואתה צילמת אותי נופלת וצחקת. כי כזה היית: תמיד צוחק מכל מצב, רואה את הדברים הטובים, המצחיקים, תמיד אופטימי ושמח. אבא, אלו היו 10 שנים קצרות אבל מדהימות בהן הייתי הבת הקטנה שלך. לוקחת איתי מיליון זכרונות טובים ואלפי תמונות שצילמת שילוו אותי תמיד. אבא, אתה הגיבור שלי".
