אליהו ליבמן, אביו של אליקים ליבמן שנרצח במסיבת נובה, שוחח עם כאן רשת ב' וסיפר על הרגע המרגש שבו פגש לראשונה את שורד השבי איתן מור - חברו הקרוב של בנו, שחזר לישראל לאחר כמעט שנתיים בשבי חמאס.
איתן שיתף את ליבמן בפרטים חדשים על הרגעים האחרונים של אליקים. "חיבקתי אותו, מאוד מאוד התרגשתי. בלב חשבתי שאני מחבק לרגע גם את אליקים", תיאר ליבמן, "הם היו ממש חברים בלב ובנפש".
מור, לדבריו, סיפר כיצד ב-7 באוקטובר, בעת תחילת מתקפת הרקטות, נרתמו הוא ואליקים לסייע למבלים: "הם ביחד עזרו לאפס אנשים - מעל 3,000 מבלים, חלקם אחרי לילה ללא שינה, שחלקם היו תחת השפעת חומרים. הם ניסו להבהיר שיש פה אירוע ביטחוני".
בהמשך, כשפצועים החלו לחזור משטח הלחימה: "הם התחילו לטפל בפצועים ולפנות אותם מכביש 232 למרכז הנובה, איפה שהיה חפ"ק ואוהל לבן של ריכוז פצועים. עד שבסביבות תשע בבוקר המחבלים כבשו את הצומת".
לדבריו של איתן, אליקים המשיך לסייע לפצועים גם לאחר שהחלה מתקפת הירי הישירה למרכז נובה: "הוא ראה אותו כל הזמן רוצה לרוץ לכיוון המחבלים גם בידיים חשופות. באיזשהו שלב הם התפצלו, ואיתן מצא את עצמו עם קבוצה אחרת, ואז אליקים שלח לו הודעה שהוא באוהל עם הפצועים".
במשך חצי שנה לא ידע מור על גורל חברו. "הוא סיפר לנו שבמשך 186 יום הוא דאג לו וחשב עליו. ביום ה-186 הוא שמע ראיון שלי ברדיו שבו אני מתאר שאליקים חטוף, וזה היה לו כמו יום חג כי אולי הוא יפגוש אותו", סיפר האב.
אך כעבור שלושה חודשים, בצפייה באל-ג'זירה, התבשר מור שאליקים נרצח. "זה היה לו אבל כמה ימים, הוא לא הצליח לאכול, הוא אמר עליו קדיש. הוא היה בעצבות נוראית".
ליבמן הוסיף כי בחר לא להשתתף פומבית באירוע קבלת הפנים לאיתן, כדי לא להעיב על שמחת השחרור: "רצינו שתהיה שמחה גדולה, ולא להכניס את הסיפור של אליקים לאותם רגעים. איתן הזכיר אותו בנאום".
בסיום הריאיון, שלח ליבמן מסר ברור: "מה שאיתן עבר, ומה שמשפחות החטופים והחללים עברו - שלא יהיו חטופים לעולם. הניצחון של עם ישראל חייב להיות באהבה גדולה, באחדות. לדבר טוב, ולחיות טוב בינינו".