אבישג ליבמן, אימו של אליקים שנרצח במסיבת הנובה וגופתו אותרה לפני מספר חודשים, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על דמותו המיוחדת של בנה ועל הקשר ההדוק עם משפחות חטופים אחרות.
היא פותחת בסיפור קצר שבעצם כורך את תולדות חייו של בנה המנוח עם דודו שנרצח בפיגוע "לפני עשרים ושש שנים, כשהיינו כבר עם שלושה ילדים, אח של בעלי שניאור שלמה ליבמן, נרצח יחד עם הראל עוז בן נון ביצהר. שנה וקצת לאחר מכן נולד לנו אליקים וקראנו לו בשם הכי מתאים בעינינו - אליקים שלמה - שה' יקים את שלמה. יצא שהוא נולד בכסלו והברית שלו היתה בתאריך יום ההולדת של שלמה המנוח. אחר כך הם גם נרצחו באותו זמן והכל יצא כך מקביל".
ליבמן מתארת את הייחודיות של בנה אליקים ז"ל. "אליקים היה ילד רביעי מתוך שמונה. באמת בחור חמד, מתוק, מאוד חכם. הוא למד בתלמוד תורה עד כיתה ח' ואז הוא ממש רצה להתקבל למכון לב. אמרנו לו, 'אתה חכם מאוד אבל אתה לא אוהב ללמוד'. הוא התעקש, התקבל, ראה שצריך לעבוד קשה ועזב את המקום. הוא הגיע לפרויקט הילה והם היו שם חבורה, יחד עם איתן מור שעכשיו חטוף בעזה. הם היו מבשלים, אוכל גורמה ממש. הוא גם עזר לי בבית בבישולים".
"קנינו לו קרש וסכין מקצועיים שאני לא מעזה לגעת בהם והוא השתמש בהם כל הזמן. לימים, קיבלנו ממישהו מתנה לאליקים, כשעוד נחשב חטוף, קרש וסכין. כשהבנתי שהוא לא יחזור הבאנו את זה למשפחת מור לציון יום הולדתו של איתן. כתבתי מכתב בשם אליקים ונתתי אותו למשפחת מור מתוך תקווה שאיתן יחזור מהשבי", היא מוסיפה.
אימו של אליקים משחזרת כיצד חוותה את יום שמחת תורה. "בעלי אליהו עוד היה אז ראש מועצה ובבוקר התחילו טלפונים בנוגע למלחמה. הוא התחיל לארגן הכל מרחוק ולהתארגן במקביל לנסוע לקרית ארבע. בשעה תשע בבוקר אליקים צלצל אליו. אנחנו ידענו שהוא לפעמים מאבטח מסיבות אבל חשבנו שזה קורה בתל אביב. הוא שומע את אליקים לוחש 'מחבלים, מחבלים'. בעלי חשב שבאו אליו מחבלים מהים בתל אביב. הוא ביקש מאליקים לשלוח מיקום וישר הבנו שהוא במסיבה ואבטח אותה.
הוא לא ביקש שיעזרו לו אלא שיש פצועים שצריך לפנות. בעלי שלח את המיקום לכל מי שהוא מכיר. ממש התלבטתי, אם מותר להדליק את הפלאפון, לשלוח לאליקים לב בוואטסאפ. כל כך רציתי, ולא ידעתי אם מותר. בסוף, בעלי אמר לי, תפתחי שיהיה לך את האפליקציה של האזעקות, אז אחרי התלבטות רבה, שלחתי לו לב, אחר כך הסתבר שזה היה מאוחר ולא ראה את זה. זה אכל אותי מבפנים המון זמן - אבל אז חברה הרגיעה אותי ואמרה לי שאם לא הייתי שולחת הייתי גם כן מתחרטת".
עד למוצאי שבת היא מסתגרת וקוראת תהילים, מתפללת שאליקים יימצא. "דאגתי לאליקים, אבל לא יותר מדי, כי לא הבנתי את סדר הגודל. בערב כבר הבנתי את המצב. אליהו נסע לנובה לחפש בעצמו את אליקים. הוא עבר גופה אחרי גופה ולא מצא. הלכתי למשטרה, נתתי DNA, משפחת מור גם היתה שם ומשם התחיל המסע שלנו".
"סיפרו לי שאליקים היה יכול להימלט ולהציל את עצמו המון פעמים. פראמדיק אחד שניצל העיד שבזמן שירו עליו ועל אליקים הוא אמר לו 'תברח' ואליקים אמר שהוא לא מוכן להשאיר אף אחד מאחור. הוא בחר, להישאר ולטפל בפצועים, ומסר את נפשו למען עם ישראל, כמו הרבה גיבורים במלחמה הזו", היא נזכרת.
לליבמן חשוב מאוד לפוגג את המצג התקשורתי לפיו יש עימותים בין משפחות החטופים. "יצא לנו לפגוש המון משפחות של חטופים, בכל מיני מסגרות. הגענו גם לכיכר. בהתחלה התלבטנו עם ללכת, אחר כך אמרנו אנחנו רוצים את החיבורים, ונהיו לנו המון חברי נפש. אלה משפחות פשוט איכותיות, ומדהימות, עם תעצומות נפש, ועם אמונה חזקה.
מאוד כואב למשפחות שהתקשורת מנסה להראות פילוג. יש לנו חיבורים כל כך עמוקים. בעלי בעלי הלך עם בן של חטוף לטיול במדבר יהודה. ירדן גונן, היא בגיל של הבת שלי, ולשתיהן יש יום הולדת בחנוכה. וירדן באה לבת שלי לחווה והן חברות בלב ובנפש. אני מתכתבת עם המון אימהות של חטופים. הכרנו אנשים שגם אם לא חושבים כמונו, הם מכבדים את דעתנו, ומאוד רוצים את האחדות. שמבינים שאם לא תהיה אחדות זה יפגע בחטופים".