כאשר אברהם אבינו חוזר מן הניצחון על ארבעת המלכים, הוא זוכה לברית בין הבתרים, שבפתחה דברי החיזוק וההבטחה: "אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (בראשית טו, א).
גם המדרש וגם המפרשים מתחבטים בשאלה: מדוע אברהם פתאום ירא, עד שצריך לומר לו "אַל תִּירָא"? לכאורה אברהם אבינו צריך להיות שמח מאד. הוא נלחם באימפריה אזורית אדירה ששלטה במזרח התיכון שתים‐עשרה שנה.
כשהפסיקו לשלם לה מס, היא יצאה למסע כיבוש אדיר כדי להוכיח מי בעל הבית. עיר אחר עיר, מדינה אחר מדינה, כולם הוכרעו בקרב מול האימפריה. עד שהגיעו לסדום, חטפו את אנשיה ולקחו איתם גם את לוט. עד אז איש לא העז לעמוד בפניהם - ורק אברהם אבינו רדף אחריהם, ניצח אותם, והחזיר את החטופים. כל מלכי הארץ יוצאים מגדרם ומשבחים אותו. הוא היה צריך להיות שמח מאד. מדוע, אפוא, הוא מפחד?
במדרש רבה (בראשית פרשה מד, ד) הובאו שלושה הסברים למקורו של הפחד, רבי לוי הציע שני הסברים, ורבנן הציעו הסבר נוסף:
"אנכי מגן לך רבי לוי אמר ... לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר 'תאמר אותן אוכלסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד.' משל לאחד שהי' עובר לפני פרדסו של מלך ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה, והציץ המלך וראה אותו. התחיל מיטמן [=מתחבא] מפניו. אמר לו 'מפני מה אתה מיטמן? כמה פועלים הייתי צריך שיקושו אותה עכשיו שקששת אותה בוא וטול שכר.' כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם 'אותן אוכלסין שהרגת קוצים כסוחים היו'...
רבי לוי אמר אוחרי [=הסבר אחר] לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר 'תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אוכלסין ובאים ועושים עמי מלחמה' אמר לו הקב"ה 'אל תירא אנכי מגן לך. מה המגן הזה אפילו כל החרבות באות עליה היא עומדת כנגדן כך את אפי' כל עובדי כוכבים מתכנסין עליך נלחם אני כנגדן'
ורבנן אמרי... לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר 'ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבוא?' אמר הקדוש ברוך הוא 'אל תירא אנכי מגן לך וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא'...".
רש"י (טו, א) חיבר את הפירוש הראשון והשלישי, ורוב המפרשים (למשל רמב"ן, רד"ק, ספורנו) הביאו את הפירוש השני. הרמב"ן מוסיף גם פירוש העולה מהמשך השיחה של אברהם עם הקב"ה, שאברהם פחד שמא הוא לא יזכה לבנים, ולכן במסגרת ברית בין הבתרים הוא זוכה להבטחה "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ" (טו, ד).
ייתכן גם שהמעמד החדש של אברהם אבינו כאן בארץ, מדאיג אותו. מלכי צדק מלך שלם מברך אותו (יד, יח-כ), מלך סדום יוצא לקראתו (יד, יז) ומבקש לתת לו מתנות (יד, כא-כג). החיבוק הזה מעמי כנען, שנראה חיובי מאד, עלול גם לשאת בחובו קרבה שאברהם העברי לא בהכרח מעוניין בה. אברהם אבינו שואל את עצמו, 'איך ממשיכים מכאן? מהו המקום הראוי לעם ישראל בין כל המלכים הללו?
ועל כל זה אומר לו הקדוש ברוך הוא: טבעי שתדאג אחרי המלחמה, אבל "אַל תִּירָא, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית ט"ו, א'). מדוע השכר רב כל כך? אומרים המפרשים (רמב"ן, רד"ק, חזקוני): מפני שיצא בשם ה', שבטח בה' , שהיה מוכן לסכן את נפשו, שטרח לרדוף אחרי ארבעת המלכים ולא חשש מהם, ושהלך להציל את אחיינו לוט. הוא לא השלים עם מציאות שבה בן משפחתו שבוי, שנאמר: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו, וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" (בראשית י"ד, י"ד). זהו צדק אלוקי, מלחמה על האמת. ולכן שכרו רב מאוד.
כך גם אנו מביטים על התקופה הזאת, על השנתיים האחרונות. אנו אומרים: ניצחנו במלחמה הזאת - לא רק במובן הצבאי, אלא גם במבט הערכי: לא ויתרנו לרגע על אחינו החטופים, ולא ויתרנו על הניצחון במלחמה. כופפנו את ידיו של ארגון החמאס הרשע, ובמבט אזורי: היו כאן אימפריות שחשבו שהן מנהלות את המזרח התיכון, והקדוש ברוך הוא זיכה אותנו לראות כיצד כולן חטפו שוק על ירך - כל אחת בסגנונה: בלבנון, בסוריה, באיראן, בתימן. גם כאן בעזה, חזרתם של החטופים החיים היא בזכות הניצחון במלחמה, כהמשך ישיר למלחמתו של אברהם אבינו.
ועכשיו, כשהגויים סוף‐סוף מבינים את מעמדו של עם ישראל ומתכופפים, אנו צריכים את המשך הליווי האלוקי. שנמשיך לשמוע את קולו של הקדוש ברוך הוא אומר לנו: "אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית ט"ו, א').
אנו מתפללים ובטוחים שהקדוש ברוך הוא יביט במסירות הנפש של חיילינו - באלה שאיבדנו, ויבדלו לחיים ארוכים בחיילים הגיבורים שנלחמו וחזרו. על רקע כל מה שעברנו וראינו - נתפלל שהקדוש ברוך הוא ימשיך לחזק אותנו עד להשלמת הניצחון: פירוק החמאס מנשקו, והשבת כל החטופים החללים.
כך נוכל להמשיך ולצעוד קדימה בשליחות האלוקית שלנו כאן בארץ הזאת. כך נוכל להמשיך צעד אחר צעד את דרכו של אברהם אבינו מתחילת הפרשה "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (יב, ו). וכמו תמיד, אחרי כל מלחמה וניצחון, נזכור שוב את הברית אשר כרת איתנו הקדוש ברוך הוא - ברית בין הבתרים, שבה הבטיח ללוות אותנו בכל דרכינו, בגלות וביציאה מן הגלות, עד להשלמת הבטחתו של הקב"ה לאברהם אבינו בתחילת הפרשה: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת" (יב, ז).