חומרים לא מעטים הקוטלים תאים סרטניים בצלוחית המעבדה אינם עומדים במשימה כשהם מוזרקים לגוף החי. צוות של מדענים ממכון ויצמן מציע להתגבר על הקושי הזה באמצעות שיטה מקורית להעברת החומר התרופתי למקום הנכון בזמן הנכון.
מדובר בשימוש בתכונותיו של החומר המעניק לשום את ריחו האופייני וקרוי בשם אליצין. מתברר שהאליצין אינו רק ריחני וחריף, אלא גם קטלני כשהוא בא במגע עם תאים חיים שונים כגון חיידקים או אמבות. בריכוז גבוה יכול האליצין לפגוע גם בתאים בריאים ובתאים סרטניים בגוף האדם. למזלם של אוהבי השום, האליצין הוא חומר בלתי יציב ומתפרק בגוף במהירות, ובכמויות שמצויות בדרך כלל במזון אינו גורם נזק לתאי הגוף. אותה תכונה אינה מאפשרת להשתמש באליצין כנגד תאים סרטניים.
פרופ' דוד מירלמן ופרופ' מאיר וילצ'ק יחד עם החוקרים ד"ר אהרון רבינקוב, ד"ר טליה מירון וד"ר מרינה מירונצ'יק מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע מצאו דרך שבה יהיה אפשר לנצל את האליצין נגד תאים סרטניים מבלי לגרום נזק לתאים בריאים. מדעני הקבוצה פיתחו שיטה חדשה לייצור אליצין על גבי תאי הגידול הסרטני בדרך המזכירה את אופן פעולתן של "פצצות חכמות".
השיטה החדשה מתוארת בכתב העת המדעי Molecular Cancer Therapeutics.
המדענים החליטו להשתמש באליצין בדרך שבה הוא נוצר בטבע. החומר אינו מצוי בשיני השום, אלא נוצר כתוצאה מתגובה כימית בין שני חומרים שכל אחד מהם שמור בנפרד במדורים קטנים בתוך שיני השום. מדובר באנזים אליינז (alliinase) ובאנזים אליאין (alliin). כאשר שן השום נפגעת, אם על-ידי מיקרואורגניזמים באדמה אם על-ידי טבח המכין רוטב, נקרעים קרומי המדורים ושני החומרים באים במגע ומתערבבים זה בזה ויוצרים יחד את האליצין.
החוקרים חיפשו דרך ליצור את האליצין בגוף באותה דרך שבה הוא מיוצר בטבע. כך, אם ייווצר על גבי התאים הסרטניים, הוא יתקוף וישמיד רק אותם ולא יגרום נזק לתאים הבריאים.
החוקרים קשרו בקשר כימי את אנזים אליינז לנוגדן הנצמד באופן בררני לקולטנים מסוימים המצויים בתאים סרטניים בלבד.
בשלב הראשון מזריקים לדם את האנזים הקשור לנוגדן, והוא פועל את פעולתו, כלומר הוא מחפש את התאים הסרטניים ומתביית עליהם יחד עם האנזים הקשור אליו.
את האליאין, שאינו רעיל, מזריקים החוקרים בפרקי זמן מדודים.
אליאין מגיב רק כשהוא פוגש האנזים אליינז, מפגש שגורם לייצור מקומי של אליצין על גבי התאים הסרטניים, דבר שמביא למותם.
האליצין פועל כשהוא חודר דרך קרום התא הסרטני ומגיב כימית, פעולה קטלנית עבור התא. אך הוא גם מתפרק במהירות רבה, ולכן אינו מספיק להזיק לתאים הבריאים הסמוכים לגידול הסרטני.
בסדרת הניסויים שביצעו הצליחו המדענים למנוע באמצעות השיטה המקורית הזאת את התפתחותם של גידולי סרטן קיבה בעכברים.
פרופ' מירלמן אומר ששיטה זו עשויה להתאים לטיפול במחלות סרטן רבות, אך בעיקר היא עשויה למנוע את התפשטותן של גרורות סרטניות.
המדענים בוחנים את השיטה באמצעות עריכת ניסיונות נוספים. אם הללו יוכתרו בהצלחה בעתיד, ריחו החריף של השום, של האליצין, יהיה ניחוחו המתוק של המרפא לחולי הסרטן. (ר)
מדובר בשימוש בתכונותיו של החומר המעניק לשום את ריחו האופייני וקרוי בשם אליצין. מתברר שהאליצין אינו רק ריחני וחריף, אלא גם קטלני כשהוא בא במגע עם תאים חיים שונים כגון חיידקים או אמבות. בריכוז גבוה יכול האליצין לפגוע גם בתאים בריאים ובתאים סרטניים בגוף האדם. למזלם של אוהבי השום, האליצין הוא חומר בלתי יציב ומתפרק בגוף במהירות, ובכמויות שמצויות בדרך כלל במזון אינו גורם נזק לתאי הגוף. אותה תכונה אינה מאפשרת להשתמש באליצין כנגד תאים סרטניים.
פרופ' דוד מירלמן ופרופ' מאיר וילצ'ק יחד עם החוקרים ד"ר אהרון רבינקוב, ד"ר טליה מירון וד"ר מרינה מירונצ'יק מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע מצאו דרך שבה יהיה אפשר לנצל את האליצין נגד תאים סרטניים מבלי לגרום נזק לתאים בריאים. מדעני הקבוצה פיתחו שיטה חדשה לייצור אליצין על גבי תאי הגידול הסרטני בדרך המזכירה את אופן פעולתן של "פצצות חכמות".
השיטה החדשה מתוארת בכתב העת המדעי Molecular Cancer Therapeutics.
המדענים החליטו להשתמש באליצין בדרך שבה הוא נוצר בטבע. החומר אינו מצוי בשיני השום, אלא נוצר כתוצאה מתגובה כימית בין שני חומרים שכל אחד מהם שמור בנפרד במדורים קטנים בתוך שיני השום. מדובר באנזים אליינז (alliinase) ובאנזים אליאין (alliin). כאשר שן השום נפגעת, אם על-ידי מיקרואורגניזמים באדמה אם על-ידי טבח המכין רוטב, נקרעים קרומי המדורים ושני החומרים באים במגע ומתערבבים זה בזה ויוצרים יחד את האליצין.
החוקרים חיפשו דרך ליצור את האליצין בגוף באותה דרך שבה הוא מיוצר בטבע. כך, אם ייווצר על גבי התאים הסרטניים, הוא יתקוף וישמיד רק אותם ולא יגרום נזק לתאים הבריאים.
החוקרים קשרו בקשר כימי את אנזים אליינז לנוגדן הנצמד באופן בררני לקולטנים מסוימים המצויים בתאים סרטניים בלבד.
בשלב הראשון מזריקים לדם את האנזים הקשור לנוגדן, והוא פועל את פעולתו, כלומר הוא מחפש את התאים הסרטניים ומתביית עליהם יחד עם האנזים הקשור אליו.
את האליאין, שאינו רעיל, מזריקים החוקרים בפרקי זמן מדודים.
אליאין מגיב רק כשהוא פוגש האנזים אליינז, מפגש שגורם לייצור מקומי של אליצין על גבי התאים הסרטניים, דבר שמביא למותם.
האליצין פועל כשהוא חודר דרך קרום התא הסרטני ומגיב כימית, פעולה קטלנית עבור התא. אך הוא גם מתפרק במהירות רבה, ולכן אינו מספיק להזיק לתאים הבריאים הסמוכים לגידול הסרטני.
בסדרת הניסויים שביצעו הצליחו המדענים למנוע באמצעות השיטה המקורית הזאת את התפתחותם של גידולי סרטן קיבה בעכברים.
פרופ' מירלמן אומר ששיטה זו עשויה להתאים לטיפול במחלות סרטן רבות, אך בעיקר היא עשויה למנוע את התפשטותן של גרורות סרטניות.
המדענים בוחנים את השיטה באמצעות עריכת ניסיונות נוספים. אם הללו יוכתרו בהצלחה בעתיד, ריחו החריף של השום, של האליצין, יהיה ניחוחו המתוק של המרפא לחולי הסרטן. (ר)