1. בשלב מסוים, מכרי העתיק החליט לנסות להיות אשה. לפני שנים אחדות הצהיר בפניי על רצונו למצוא אשה, יהודיה, כדי להתחתן איתה. קיוותי שזה יקרה.
יש לי כלפיו פינה חמה בלב. בעבר היינו חברים קרובים, אפילו למדנו פעם גמרא בחג שבועות. אחר כך - חיפוש תמים ברשת גילה כי הגבר-גבר שלעג עליי שאני 'רגשי' מציג את עצמו כאשה הדורה. באופן כלשהו, הסיפור העצוב הזה נבנה מול עיניי המתבוננות, גם אם לא הייתי נוכח בכל הפרקים בחייו.
זוכר אני כיצד הקשבתי, לצערי, לתפישתו המתעצבת לגבי ענייני אינטימיות בשנות הנערות. בין השיטים, היה קשה לפספס את המתירנות הממוסכת שסיגל לעצמו בחיוך קליל שאינו מתנצל על שיעבודו המתהווה ליצריו הטבעיים שלא כוונו נכון. התמה הפשוטה הייתה: "מה יש בזה? זה כיף לי!". לפני שנים אחדות, כשנפגשנו לכמה שעות, הוא סיפר לי על מסעותיו המופלאים בעולם. גם מהם הזימה לא נעדרה. הפעם היא עלתה לקומות שלא תיארתי שקיימות. הזדעזעתי וכאבתי. הצטערתי שסיפר לי והתנחמתי בזה שהוא מתעקש - בניגוד לסובבים אותו - למצוא דווקא יהודיה כדי להתחתן איתה. משימה שטרם בוצעה. עדיין.
2. תחילת סיפורו של רעי במשפחה מפורקת וילד הצומח להיות גבר נטול עכבות ופחד. "אין מי יאמר לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל". הברוך בא לידי ביטוי בתנועת מלקחיים דקה: מצד אחד - הוא נאלץ להכיר את היהדות מקרוב דרך מוסדות לימוד שלא ממש רצה בהם. מצד שני: הוא ידע להסתדר ולעשות בהם מה שליבו חפץ, ללא מורא. אבא שלו עשה הכל כדי שהוא יגדל 'דתי', אבל לא הסתגל להגיד לו 'לא!'. כשסבא שלו (שלא היה 'דתי') קנה לו לבר מצווה טלויזיה - היא הצטרפה בחדווה לאינטרנט הזוחל של הימים ההם ומילאה את ראשו של הנער במראות שונים לגמרי מאגדות רבה בר בר חנה. עד היום אני מופתע כיצד הצלחנו ללמוד בשבועות ההוא גמרא במשך שעה וחצי כשהראש היה שקוע ראשו ורובו במסך.
3. ידידי לשעבר לא היה בכיין ואיש תלונות. כמויות האמביציה שלו נזרקו לאן שליבו חפץ. היה מדהים לראות כיצד העצלות והעצבות לא נוגעות בו כלל. אף פעם. למרות מאורעות חייו הרגשיים, בפוטנציה. בגיל מתקדם מאוד הצליח להשלים תואר בתחום חדש שהשתוקק אליו. למה? 'ככה'. כי בא לו. אחרי מסעות מופרעים ברחבי העולם - הוא מיצה, החליט 'להתרצן' - ונחת בעיר הגדולה על מצע שלל אפשרויותיה. חוץ מאלוקים, שום מעצור לא היה יכול למנוע ממנו לוותר על שלל העיר ואווירת ההיתר המופרזת הנוצצת מבין קרניה במחוזות מסוימים.
4. חברי היהודי אינו אשם. האדם נמשל לעץ השדה. באין שורשים משפחתיים ברורים המחוברים לאלוקים, הוא הכה שורשים חדשים במקומות הלא נכונים. עשה חיל במערב, ללא מחסומים. לתומו, הוא לקח לעצמו מכל מה שהוצג כ"דבר שיעשה לו טוב" והתגלגל. משלא מצא אשה כלבבו אחרי שכבר רצה בכך - הגיע לאן שהגיע. לדאבוני, על 'התחברות לרוחניות יהודית שתעשה לו טוב' - לא היה אפשר לדבר. כי לדידו "הוא מכיר את הדת בעל פה", כמו שגורסים אלו שגדלו בבית דתי ויותר מדי שנים 'לא הצליחו להתחבר למה שהוצע להם'. שורשי סבא - אף הם לא היו, כך שהשביל אל המערב הפרוע נפתח לרווחה בלי יכולת לסובב את ההגה לכיוון אחר.
5. הפגנות קפלן היו רגע מפתיע בעלילה בו הרגש הצליח לפעול את פעולתו אצל הבחור. הוא פנה "לצאת לרחובות" כדי לשאוב מהן השלמה לתחושות עלומות שצמחו פרא. ההפגנות התאימו לו כמו כפפה ללב והוא הזמין אותי להצטרף אליהן כאילו אג'נדה כלשהי הייתה מאז ומעולם חלק מחייו (היא לא). עברו כמה שנים בודדות מההזמנה לקפלן בסך הכל - והנה הוא במצב כואב ביותר שלא שיערתי שיגיע אליו. גם עכשיו, כמו תמיד, בתמונות, חיוכו מרוח על פניו. הוא אמיץ. בטוח בעצמו. אף פעם לא חלש או 'רגשי' או מוותר על 'מה שבא לו' כי 'אלוקים אמר' או חז"ל נתנו הוראת עומק. חסרונה של האהבה בבית עשתה לה כנפיים, הקפיאה את הרגש הטבעי אט אט וגררה אותה להכות שורשים במקומות הלא נכונים ואין מציל. העץ צמח להיות מי שבחר ולי נשאר רק להתפלל שהבחירה 'להיות אשה' זו אפיזודה זמנית שחלק ממנה זה להתעלם ממני גם כשאני שולח הודעת 'שנה טובה', כגבר לגבר.
"שקע טעינות" אלבום המוזיקה השלישי והחדש של נדב גדליה יצא לאחרונה. מוזמנים להאזין