אלפים ליוו בצהריים (חמישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא את סמ"ר עוז דניאל הי"ד, שגופתו הוחזרה השבוע משבי חמאס.
מירב, אימו של סמ"ר עוז, ספדה בקול חנוק מבכי: "כל כך פחדתי מהרגע הזה. אחרי שנתיים של ציפייה, של תפילות, של לילות בלי שינה - היום אתה סוף סוף שב הביתה. לא כך קיוויתי לפגוש אותך, אבל בתוך השבר יש רגע של נחמה: אתה כאן, באדמת הארץ שאהבת כל כך".
"במשך שנתיים חיכינו לך, ועם שלם חיכה איתנו. עם שצעד איתנו את הדרך, שהתפלל, ששר ובכה איתנו. היום כל העם הזה אומר לך - ברוך שובך הביתה, ותודה".
האם שיתפה בשיחות האישיות שניהלה עם בנה לפני נפילתו: "אמרת לי, ‘אמא, אני מגן על הבית. אני רוצה שתחיו כאן בשקט ובביטחון’. וכשדיברנו על חטיפות אמרת בנחרצות - ‘אם ינסו לחטוף אותי, אתנגד בכל כוחי’. וכך היה - נפלת כלוחם אמיץ, גיבור ישראל".
בהמשך התייחסה לצוות הלחימה של עוז ואמרה: "הייתם צוות אחד, לב אחד, נשמה אחת של לוחמים אמיצים. עכשיו כשאתה ועומר שבתם, המעגל של אחוותכם לא נשבר - הוא ממשיך להתקיים במקום אחר, גבוה ונקי מכאב."
מירב דניאל קראה גם להשבתם של כלל החטופים שנמצאים בעזה: "החובה שלנו כעם היא להחזיר את כולם למנוחת עולמים, כדי שגם משפחותיהם יוכלו למצוא נחמה. נמשיך לעמוד איתן עד שכל אחד מהם ישוב הביתה".
"עוזי שלי, אתה חסר לי. אני אוהבת אותך, גאה בך, מתגעגעת אליך כל יום. נמשיך להשמיע את קולך ואת המנגינה שלך, כי העוז שלך, האור שלך והאהבה שלך - הם של עם שלם שמוקיר אותך וזוכר אותך לעד", סיכמה.
אמיר, אביו של עוז, ספד: "עוז שלנו לאחר שנתיים וחודש, מובא למנוחה בישראל. מתוך כל רמי הדרג שיושבים כאן, אני בוחר לפנות אליך - הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי. אני חושב שאתה אחד האנשים הערכיים הממלכתיים והמשמעותיים במדינת ישראל. למרות ואולי בגלל כל המטען שאתה נושא על כתפיך, אתה יודע לקחת אחריות.
אני האב הכי גאה בעולם, אין גאה ממני בעולם, באותה מידה גם הכי כואב בעולם, יש בי רק גאווה. אנחנו מרגישים את עוז תמיד בתוכנו, הוא איתנו, שומע אותנו ונמצא איתנו. בתוך כל זה, אנחנו בוחרים להיות חזקים, זו צוואתו של עוז וזו צוואתו של עם ישראל - זה לא סיסמאות. על זה חינכתי את ילדיי זה הזמן שלי להוכיח, שאני הכי שבור, אני הכי מאמין בעם שלי, בדור המטורף הזה שאין באף מקום בעולם. עם ישראל חי לנצח נצחים, ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".
הדר, אחותו של אמרה גם היא דברי פרידה. "עוז, היו לי הרבה שאלות בראש, מה עבר לך בראש ברגעים האחרונים? מה הרגשת באותו רגע? מה ראית? ומה הרחת? מה היית רוצה שאעשה כשאתה לא פה? כל כך הרבה דברים שרציתי עוד להגיד לך ושתדע, כל כך הרבה אנשיםשחיכו להכיר אותך ואני בטוחה שגם אתה עם היותר מדי סבלנות שלך היית שמח להכיר.
עוזי, היית ותמיד תהיה האח הכי טוב שיכולתי לבקש, שלא יהיה פה ספק, הצלחת לאתגר אותי בהרבה דרכים שעד היום רקאתה הצלחת. כשהיינו יחסית קטנים דאגתי להדגיש תמיד שאני הבכורה ב-12 דקות וזה הופך אותך בעצם לאחי הקטן, ידעתי שזה מציק לך וזה תמיד הצליח להצחיק אותי אז אנצל את ההזדמנות להגיד לך סליחה אבל לא על זה שעשיתי את זה, פשוט סליחה עתידית על זה שאמשיך להגיד את זה כנראה עד יומי האחרון, לא כי זה מדגיש את זה שאתה הקטן, להיפך - זה מדגיש את זה שאתה אחי התאום".
"תודה על מי שהיית עבורי במשך 19 שנים, על מי שאתה עבורי בשנתיים האחרונות ועל מי שתהיה תמיד בחיי ובחייהם של קרוביי שגם לא זכו להכיר אותך. הגיע לך לחזור לקבורה ראויה, אני מאמינה ויודעת שגוף זה רק מימד גשמי, את הנוכחות שלך עוד אפגוש במקומות וברגעים שונים במהלך הדרך. איך ומה לעשות עם צורת הגעגוע והחוסר שאנחנו מרגישים נלמד כל יום מחדש, אבל מבטיחה לעשות את זה באותה הגישה שליוותה אותנו מההתלה, בחיוביות, אופטימיות וראש מורם. כי כזה גם אתה היית", סיכמה.
נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא ספד: "עוד הרבה לפני שהתבררו ממדי האסון, צוות של גיבורים זינק לקרב - עוז האהוב זכרו לברכה, שקד דהן ז"ל, נמרוד כהן ששב אלינו בחיים ומפקדם עומר נאוטרה ז"ל. הם דהרו בין נירים לניר עוז, להגן בגופם וברוחם על תושבי הנגב המערבי. הם לחמו באומץ בלתי נתפס מול אויב חסר רחמים - כדי להכות ברוע ולהגן על האור שלא יכבה".
הרצוג הדגיש את גבורת הצוות שלחם עד כלות, וסיפר כי הם עיכבו המוני מחבלים וסיכלו את תוכניותיהם להמשיך ללב הארץ. "היום, אחרי למעלה משנתיים של חרדה וצער, המעגל הקשה שנפתח באותו יום מר יכול סוף סוף להתחיל להיסגר - כשעוז שב למנוחת עולמים", הוסיף.
הנשיא המשיך בהספדו. "השם עוז - כל כולך היית עוז ותעוזה, והשם דניאל - זה שבגוב האריות. מי כמוך מגלם את השילוב המופלא הזה - לוחם בעוז שאין שני לו, מאמין בצדקת הדרך וחדור שליחות כדניאל בגוב האריות", אמר.
לקראת סיום דבריו פנה הנשיא למשפחת דניאל: "מירב, אמיר, הדר וכל בני המשפחה - לימדתם אותנו שיעור באצילות ובאהבה. כולנו נושאים את זכרו של עוז בליבנו וחבים לו חוב נצחי - על חיינו, על חיי ילדינו ועל העתיד שלנו כאן". הרצוג חתם את דבריו בתפילה: "יהי רצון שנזכה - ברוח שמו של עוז - שהשם עוז לעמנו ייתן ויברך את עמנו בשלום".
