הסכמים עם שכנינו במזרח התיכון מושגים בדרך כלל כשאנחנו חזקים. גם כשהסכם מושג מתוך כוח ועוצמה, עלינו להקפיד על מספר עקרונות - כפי שאפשר ללמוד מאברהם אבינו בפרשת השבוע.
בפרשת וַיֵּרָא מגיעים אֲבִימֶלֶךְ ופִיכֹל שר צבאו אל אברהם אבינו ואומרים לו: "אלוקים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.", ומיד הם מבקשים: "וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִי בֵאלוקים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (בראשית כא, כב-כג). כלומר - הם מבקשים לכרות איתו ברית, משום שהם רואים שהקב"ה עמו.
רש"י מביא מיד כמה הסברים לנקודה שהביאה אותם אל המסקנה הזו, והניעה אותם לקום ולבוא אל אברהם אבינו. על המילים "אלוקים עִמְּךָ" מסביר רש"י: שראו כי היה גר סמוך לסְדוֹם ויצא משם בשלום; שנלחם בארבעת המלכים וניצחם; וששרה אשתו נפקדה לעת זקנתה. הם רואים את כל השפע האלוקי שמלווה את אברהם - את כוחו המוסרי בהתמודדות עם סדום, את כוחו הצבאי במלחמה מול ארבעת המלכים, ואת השפע האלוקי המתגלה בלידתו של יצחק. לכן הם באים אליו. את עוצמתו הכלכלית של אברהם אבינו רש"י אינו רואה צורך להזכיר, שהרי זה ידוע כבר מהפרשה הקודמת: "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (שם יג, ב), ולכן יש להניח שלא רק העניין הכלכלי הביא אותם כעת אל אברהם. אבל ברור שגם לזה התכוונו אבימלך ופִיכֹל, כשאמרו "בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". מכל זווית שהם מביטים על אברהם אבינו הם רואים כי "ה' עִמּוֹ".
ואז, כשהם באים לכרות ברית, כחלק מן הבסיס לכריתת הברית, רואה אברהם אבינו לנכון להעיר להם על התנהלותם עד עתה. לא הכול היה בסדר. הם, כמלך פלישתים ושר צבאו, נושאים באחריות למה שקורה בשדות הנגב המערבי - בארצו של אברהם. ואברהם אבינו מוכיח את אבימלך "עַל־אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ:" (שם פסוק כה)
אבימלך מתחיל להתפתל ולהתנער מאחריות: "לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם" (שם, פסוק כו). התורה מאריכה כאן בתיאור תירוציו של אבימלך - איך הוא לא ידע, ולא שמע, ואף אחד לא אמר לו. ומדוע באמת אברהם אבינו לא פנה אל אבימלך בעניין הבאר עד היום? ככל הנראה מפני שהוא ידע שאין טעם לדבר: אבימלך לא יעשה דבר. בין אם הוא ידע והתעלם עד עכשיו, ובין אם הוא באמת לא ידע, ובין אם הוא עשה את זה בעצמו, אברהם אבינו תיאר לעצמו שהפנייה אליו מיותרת. רק כעת, כשהוא מבקש לכרות ברית, כשהוא מבין שהקב"ה הולך עם אברהם, והוא רואה את עוצמתו המוסרית הצבאית והכלכלית ואת השפע האלוקי שהוא זוכה לו - זה הזמן להוכיח אותו, ולבטא גם בכך את העוצמה המוסרית של אברהם אבינו.
הנצי"ב בספרו "העמק דבר" מציע פירוש יפה לאריכות הפסוקים ושלל התירוצים: מדובר בחילופי דברים ממשיים. אבימלך אומר "לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" - ואז הוא פונה אל פיכֹל שר צבאו: "וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי". עונה לו פיכֹל: "וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם". כולם מתנערים, כולם לא ידעו, כולם לא שמעו. אבל האמת היא אחת - יש אחריות. ואברהם אבינו אינו מוותר על הזכות ועל החובה לומר זאת בקול, כחלק הכרחי בתהליך כריתת הברית.
וזוהי הקריאה גם לנו, לעם ישראל בדורנו: כשבאים אלינו מכל רחבי המזרח התיכון לכרות בריתות, עלינו לומר את האמת. הטרור המנסה לפגוע בנו כבר שנים, ופגע בנו קשות לפני כשנתיים בשדות הנגב המערבי שלנו, אינו צומח מעצמו. מישהו מימן, מישהו חימש, מישהו עודד. מישהו חינך את הילדים האלה בבתי הספר ובקייטנות. מי שמבקש שלום - עליו לשאת באחריות על מעשיו. גם התרבות שבה מחבלים מתוגמלים, שבה רוצחים מקבלים קצבאות, שבה ממשיכים לחנך ילדים בבתי הספר נגד עצם קיומה של מדינת ישראל - היא תרבות פסולה, ואי אפשר לעבור עליה לסדר היום.
כן, יש כללים דיפלומטיים, יש לשון רכה לעטוף בה אמירות מוסריות. אבל את האמת אסור לנו להעלים. אנו יודעים לכרות בריתות, אנו יודעים לחיות בשלום עם שכנינו - אך אנו גם יודעים לומר את האמת, באומץ ובאמונה. כך למדנו מאברהם אבינו.
אכן, היכולת שלנו לומר את האמת מול שכנינו המבקשים לכרות ברית איתנו, תלויה גם ביכולת הבסיסית יותר, לומר את האמת לעצמנו. בתוך עם ישראל. לקחת אחריות על מה שידענו ועל מה ששמענו, להעביר ביקורת באופן ענייני מתוך עמדה מוסרית, ולדעת לתקן, ללא התייחסות שטחית מגזרית או פוליטית, במבט עמוק של חתירה לאמת כפי דרכו של עם ישראל.
ברוך ה', לאחר המלחמה הקשה הזו, על סיפו של הניצחון במלחמה, שיושג בעזרת ה' בקרוב עם חזרתם של אחרוני החללים החטופים ועם פירוק מחמאס מנשקו, אנו ניצבים היום בעמדה שבה כל אומות העולם רואות שה' עמנו, שהוא מלווה אותנו בכל דרכינו. הם ראו את שם ה' המופיע עלינו בעוצמתנו המוסרית בחתירה להשבתם של כל החטופים, בעוצמתנו הצבאית בכל החזיתות, ובשפע האלוקי שאנחנו זוכים לו בכלכלה ובמדע, לכן כולם באים עכשיו לכרות איתנו ברית, כמו שנאמר "וְרָאוּ כָּל־עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח , י). עכשיו, כשהם רואים ומבינים שה' איתנו, זה גם הזמן להוכיח אותם, להזכיר להם את אחריותם, ולקרוא להם לשנות את דרכיהם.
ואנחנו מאמינים ומתפללים שהקב"ה, כשם שליווה את אברהם אבינו, וכשם שחזר וליווה את יצחק כשהוא חפר מחדש את בארות המים, וכשם שהיה עם אבותינו בכל דרכיהם - כן ימשיך ללוות אותנו, עד להשלמת הניצחון במלחמה הזו, עד לאחיזה מלאה של עם ישראל בארץ ישראל ובמדינת ישראל, ועד לבניין בית המקדש במהרה בימינו.