בפרשת וירא אנו נפגשים עם העיר סדום, תמצית הרוע. אברהם אבינו מנסה להציל גם אותה, אבל לאחר שמתברר שאין בה אפילו עשרה צדיקים היא מושמדת טוטאלית.
הדמות המעניינת בסיפור היא אשת לוט. חז"ל מתארים שהיא הייתה חלק ממערכת המשפט העקומה של סדום. הסיבה שהפכה ל"נציב מלח" היא מפני שהדליפה סרטון לבני העיר סדום שבאו אורחים לביתה וביקשה "מעט מלח", מתוך ידיעה שזה יגרום לאנשי העיר לבוא ולהתעלל באורחים.
מה חשבה לעצמה אשת לוט? שלא יגלו בסוף שזו היא? אשת לוט בנתה על כך שיש לה גיבוי תרבותי למעשה הבגידה במשפחתה; שהאליטה הסדומית מספיק חזקה כדי לשמור עליה.
מה שאשת לוט לא הבינה הוא שהמלאכים הגיעו לסדום. במילים אחרות: המוסר האלוקי הגיע לעיר; המציאות השתנתה ומה שהיה הוא לא מה שיהיה. גם כאשר היא בורחת מהעיר היא מביטה לאחור בהיסוס. בסוף היא נהפכת לנציב מלח; חומר חריף שמשבית כל צמיחה עתידית.
הסיבה הפסיכולוגית-רוחנית לנפילתם של הפצ"רית, אנשי ההסתדרות ועוד רבים מאדוני הארץ לשעבר - הוא חוסר המודעות לשינוי שחל במציאות. מדינת ישראל כיום היא מדינה לאין ערוך יותר מסורתית ויותר לאומית מלפני עשר שנים. הכוחות הבריאים התחזקו - דמוגרפית, תקשורתית וחברתית והם לא יאפשרו יותר את מעשי הנבלה; המלאכים באו לעשות סדר. ישנם כאלו שעוד לא הפנימו את השינוי והם מביטים לאחור בערגה על אליטות העבר שנתפסו בקלונם ומצפים לאישורם או לליטופם.
עזבו את אשת לוט לאנחותיה. עכשיו הזמן להצטרף לאברהם אבינו שבונה בשקט ובהתמדה עולם נקי יותר; ממלכת כוהנים וגוי קדוש.