היוצרת והבמאית אפרת ליבי מספרת באולפן ערוץ 7 על סרטה החדש "מצפה לו", שעוסק בהתמודדותן של אלמנות המלחמה צוף אשחר ונועה פליישמן.
הסרט מתעד את חייהן של השתיים, שבעליהן נהרגו באותו אירוע מבצעי בתחילת המלחמה בצפון: "הטנק שלהם התהפך בגבול לבנון. ינון נהרג במקום ונערן היה פצוע שבוע. חלק בטח זוכרים את התפילות לרפואתו - ואחר כך הוא נפטר", מספרת ליבי.
על משמעות השם לסרט אמרה: "התלבטנו מאוד איך לקרוא לסרט. אחד השמות שעלו היה 'אהבתי להיות נשואה', כי הרגשתי שזה העניין. אבל בחרנו ב'מצפה לו', שם שיש לו המון משמעויות - מצפה לילד, לזוגיות חדשה, לתחיית המתים. כל אחת והציפייה שלה".
ליבי החלה לצלם את הסרט כחודשיים לאחר האסון, וליוותה את שתי הנשים במשך שנתיים. "צוף נותרה עם שני ילדים ובהריון. ליווינו אותה באבל, בהריון, בלידה, ובכניסה לפרק ב' - לפני חודש וחצי היא התחתנה. נועה, חזרה לעבודה עוד לפני תום השלושים, היא נשארה לבד עם תינוק בן עשרה חודשים עם הרבה שאלות באמונה".
לדבריה, האתגר המרכזי בסרט היה להציג את ההתמודדות האמיתית, לא את הסיסמאות: "היה לי ברור שחלק מהסרט צריך להראות את האבל. תמיד רואים אלמנות שהן מדהימות ברעיונות - עם ישראל, ארץ ישראל - אבל כדי להבין את הבחירה שלהן בחיים, צריך לראות את שלב האבל. לא רק לדמיין. וזה הכוח של הסרט - אין פה את הרעיונות המפוצצים, אלא היום-יום, עוד יום, עוד טיפול בילדים, עוד התמודדות".
אחד הרגעים שנחרטו בזיכרון של ליבי מתועד בסרט: "צוף אחרי לידה, היא מבינה שיש לה שלושה ילדים ורק שתי ידיים ויש רגע שהשוקו נשפך על הספה ורואים איתי עוברת מול המצלמה ותופסת את עצמי - לא עמדתי בזה. אבל זה רגע חזק. ואז פתאום מתקשרת חברה, לא שואלת 'מה אפשר לעזור', אלא שואלת: 'רוצה שאקח את הילדים לבריכה?' - וזה כל כך חשוב. להציע משהו קונקרטי".
אפרת ליבי, שיצרה גם את הסרט "בידיים מלאות" בנושא פריון, רואה בעבודתה שליחות ציבורית: "אני מרגישה שאת הציבור שלנו לא רואים אותו מספיק. לא בקולנוע, לא בטלוויזיה. את הציבור החרדי רואים המון - את הציבור הסרוג עוד לא. אני מקווה שנהיה שליחים טובים להביא גם את הקול שלנו".