הכרעה דרמטית צפויה להתפרסם ביממה הקרובה בידי השופט בדימוס דוד חשין, המשמש כבורר בסכסוך ארוך השנים בישיבת פוניבז' בבני ברק. מדובר באחת המחלוקות הוותיקות והמפורסמות בעולם החרדי.
הפרשן החרדי ישראל כהן מסביר בשיחה עם ערוץ 7 את שורש הסכסוך ומציג את הרקע: "מדובר באוקספורד של עולם הישיבות החרדי. אחרי השואה הגיע הרב יוסף כהנמן שהיה לו חלום להקים ישיבה על שם העיירה שבה הוא היה רב ובה הייתה ישיבה. הוא רצה להקים את הישיבה הגדולה בישראל. נדו לו ברחמים ולא האמינו שיעשה זאת, אבל הוא רכש קרקעות בבני ברק ובנה את היכל הישיבה שהיה גדול מאוד באותן שנים".
עוד תיאר את השתלשלות הקמת הישיבה: "הוא בנה גם פנימיות לבחורים ודירות לר"מים, ראשי הישיבות ומגידי השיעורים, והכול מתרומות שהוא הביא מהעולם. במקביל הוא גם הקים בתי יתומים לבנים ובנות שהגיעו גם מארצות המזרח".
הישיבה שהוקמה עם קבוצה קטנה של בחורים הלכה וגדלה, ובמשך השנים מונו בה ראשי ישיבות מרכזיים, ובהם הרב שמואל רוזובסקי, הרב דוד קוברסקי והרב שך, שהנהיג את הציבור הליטאי כולו.
לאחר פטירת הרב יוסף כהנמן, עבר ניהול הישיבה לבנו, הרב אברהם כהנמן. עם פטירתו, התגלעה מחלוקת קשה בין בנו הרב אליעזר כהנמן לבין חתנו, הרב שמואל מרקוביץ', סביב הבעלות הממונית וראשות הישיבה.
"הוא השאיר שני ילדים, הרב אליעזר והרבנית ציפורה שהתחתנה עם הרב שמואל מרקוביץ'. התחילה מחלוקת על הירושה והיא הסתבכה כשהגיע המחלוקת על ראשות הישיבה כי הרב מרקוביץ' טען שהרב שך סבר שהוא זה שצריך לקבל לידיו את ראשות הישיבה, מעבר להיותו בעלים ממונית מתוקף היותו בעלה של בת הרב. מנגד הרב כהנמן אמר שהוא מוותר על הבעלות הממונית אבל הוא זה שצריך למנות את ראשי הישיבה. הרב קוברסקי היה מזוהה אתו וכך רבנים נוספים שהוא מינה במרוצת השנים".
המאבק בין הצדדים הלך והתרחב, ואליו הצטרפו רבנים בכירים מכלל הציבור החרדי. בישיבה נוצרו שני מחנות: "השונאים" ו"המחבלים", כל אחד מהם מנהל מסגרת ישיבתית עצמאית, עם צוות רבני נפרד, רשימות תלמידים נפרדות ואף חלוקה פנימית של הפנימיות ובית המדרש. גם בתפילות ובאירועים ציבוריים מתקיים נתק מוחלט.
"זה הדרדר גם לאלימות ובעשרים השנים האחרונות זה הפך למעין שתי ישיבות. הרב מרקוביץ ניהל רשימת תלמידים משלו. לומדים את אותה מסכת ואוכלים באותו חדר אוכל אבל הרבנים שונים, מגידי השיעורים שונים והמשגיחים שונים, וכך גם הפנימיות, חלק מזוהות עם השונאים וחלק עם המחבלים", פירט כהן.
הוא הוסיף כי בשבתות וחגים נוצר פילוג גם בתפילות כאשר ה'שונאים' ורבניהם עברו להתפלל בהיכל 'אוהל קדושים' שהוקם על ידי הרב כהנמן. ההפרדה בתפילות הובילה אמנם לשקט מסוים אך גם לקרע שמשמעותו שתי ישיבות שונות בפועל. ניתן היה להבחין בכך באופן בולט בהלוויות ובהפגנות כאשר רק מחצית התלמידים השתתפו והמחצית האחרת נותרה בישיבה.
הוא ציין כי בכל תחילת שנה הופר הסטטוס קוו בין הצדדים כאשר כל צד קיבל מאות תלמידים ונוצר מאבק על מיטות, חדרים וספסלים בבית המדרש, מה ש"גרם להרבה חילול ה'".
מאחר שמדובר בנכס ציבורי בעל היקף נדל"ני ותורני עצום, וכדי למנוע הידרדרות נוספת, החליטו הצדדים לפנות להליך בוררות בפני שופט מחוץ למערכת - השופט בדימוס דוד חשין. ההכרעה שתפורסם צפויה להסדיר את חלוקת הסמכויות והבעלות - הן הממונית והן הרוחנית - על הישיבה.
לשאלה כיצד קורה שבציבור החרדי, הרואה בבתי משפט ערכאות של גויים, מקווים לקבל את הכרעת השופט, השיב כהן וציין כי מדובר בבוררות ולא בדיון בבית משפט, מה שמקל על הצדדים לקבל את הבוררות. מעבר לכך שהתקווה היא שדווקא אדם שמגיע מבחוץ יוכל לראות את התמונה באופן נכון ומלא יותר ויגיע להכרעות טובות יותר.
ההכרעה אמורה לקבוע כיצד יחולקו הסמכויות והבעלויות, הרוחניות והכלכליות, בישיבה, וזאת על רקע הקרקעות הרבות שנרכשו על ידי הרב כהנמן הסבא. התקווה הגדולה היא שפסק השופט חשין אכן יתקבל על הצדדים, אם כי קשה לנבא כיצד יקבלו אותו שני המחנות.
על אף הקרע, מדגיש כהן כי המוניטין של הישיבה נותר איתן. "המותג הישיבתי לא נפגע. לכאורה הישיבה אמורה הייתה להיפגע ממחלוקת שכזו, אבל זה לא קרה וטובי הבחורים רצו להתקבל אליה".
לסיום הוא נשאל אם החילול ה' שנוצר מהמריבות והמהומות לא הרתיע את הצדדים. לדבריו, לא היה מדובר במהלכים אלימים שכוונו לשם כך, ולתחושת כל צד מאבקו אינו אלא מאבק על האמת, מאבק שיש בו פן דתי ולא ניתן לוותר בו.
עם זאת הוא הדגיש כי דקות אחרי אירוע שהפך לכותרות באתרים השונים ניתן היה למצוא את הצדדים ממשיכים להתנהל ברוגע זה לצד זה באולם בית המדרש ובחדרי הישיבה.