1. אנשים ש'מפעילים לחץ' הם חלק מחיינו ע"ג הגלובוס. תמיד יהיה את ההוא מבית הכנסת שילחץ עליה לשתות עוד כוסית באירוע חגיגי.
תמיד יהיה דיפלומט בינלאומי הדור שיאלץ אותנו להגשים את התוכניות שלו. התמודדות מול לחץ היא מורכבת, אך בבית כנסת זה די פשוט: אתה בורח לשירותים בדיוק כשהצעת הכוסית עומדת לפתחך. לגבי המדינה - אומרים שגם זה פשוט; לחזור קצת אחורה, לקבל השראה ממלחמת העצמאות ולעשות את שלנו, ע"פ מה שנכון לנו. קל. אבל יש לחץ אחד שקשה לעמוד בפניו: הלחץ שמפעילים עליך הילדים.
2. השיא ששמעתי עליו מכלי ראשון היה באיזו סיטואציה בה נהג משלוחים סיפר כמשיח לפי תומו שהוא אשכרה קנה לבן שלו בן ה-17 טרקטורון יקר בעקבות הפעלת 'לחץ ילדי לא מתון'. רק אקט גיהוץ האשראי הצליח להסדיר לו את הנשימה, עד הרצון הבא. אך הלחץ שמפעילים ילדים פוגש אותנו במסע החיים הרבה לפני הגיל החוקי לרישיון. הוא עשוי להתחיל ביום בהיר, בשעת בקר מוקדמת, בה הקטנה המתוקה רוצה לפתע 'ממתק'. סופרייז! אחרי שכל מאכלי הבית לסוגיהם מוצעים לה - היא עדיין דבקה בממתק. אני רוצה ללמד אותה להתפשר, אך היא בשלה: 'ממתק!!!!'. הזמן חולף, אך סימני הקריאה הצעקניים לא נמוגים מעצמם. בשלב מסוים, מדובר בלחץ לא מתון שבכל סיטואציה רגשית דומה בחיי הרווקות היית נכנע, משלם מה שצריך, חותם איפה שמבקשים ומציל לעצמך את החיים. אך הפעם, אתה יודע, אסור להיכנע. העיקרון החינוכי שנמצא ברקע מעניק לך כוחות על ומצליח לגרום לך (לפעמים...) לעשות את הבלתי יאומן: לעמוד כנד מול לחץ החפירות הארכיאלוגיות על גבי שכבות המוח. לקורא מהצד, זה אולי נשמע מייאש. אבל ככה בונים קומה. חדשה. יכולת מנטליות שטרם נחשפת לקיומה. היא תמיד הייתה אצלך בירכתי הראש, מתברר. הידד, אתה מסוגל לעמוד בלחץ. האמת? חבל שלא ידעתי את זה קודם, הייתי חוסך מעצמי לא מעט עגמת נפש, כוסיות מיותרות, שיחות עמוקות עם זבני מכירות ובריחות אל בית השימוש המנחם.
3. כדי לנצח את משחק הלחץ צריך להבין את הילדים. בעזרת ההבנה - מתקבעת מוטיבציה, אמביציה ועוד כל מיני מילים באנגלית המובילות לניצחון. הילדים - בסך הכל רוצים את שלהם ותו לא. הם פונים למשאב היחיד שיש להם בחייהם; ההורים. הילדה הרעבה בטוחה ש'ממתק' הוא בסך הכל אוכל שמזינים בו את הגוף, בדיוק כמו כל אוכל אחר שמוצע לה והיא מסרבת לו, אז למה לא לבקש את הטעים ביותר?
4. כמו מבוגרים, ילדים צריכים בסך הכל סדר המגובה ע"י מעשים (ולא רק כללים בעל פה שלא תמיד עומדים בהם) - שיבאר להם היטב מה מציאותי לבקש ומתי. ממתק - בשבת או בשלישי ושבת - ותו לא. בדיוק כמו שאף פעוט לא מבקש מהוריו 'חמישים שקל' - כך גם הוא לא יבקש ממתק בלחץ היסטרי - אם ברור לו שאין סיכוי שהוא יקבל אותו.
בניגוד ללחץ מזרים בבית הכנסת או דיפלומטים בעלי אינטרסים בינלאומיים - שאין שם באמת 'אהבה' ורגש - מול הילדים הגבולות קריטיים ונוגעים בנימים עדין ביותר ומעצבים את תפישתם לגבי רגישות לזולת. במקרה הזה - ההורים. בהתחלה הלחץ מעניק לילד ממתק של שקל. לא נורא. אחר כך זה עולה. הילד מנסה את מזלו, בסך הכל. כעין מתפלל לשמים. ברגע שמשאלתו מתמלאת - זאת בעיה. לפני הכל, עבורו. בעומק העניין, אף אחד לא נהנה ממשהו שהוא אמור להדחיק את הצורה שבה הוא קבל אותו; 'לא ביושר', בעקבות הפעלת לחץ קשוח על מישהו שהוא אוהב... מה זה עושה לעיצוב התפישה הילדית לגבי הלגיטימיות של האפשרות להשיג דברים 'בכוח' ושלא 'ביושר'? שאלה טובה שעוזרת לי לנשום עמוק, לאסוף את פוטנציאל העמידה בלחץ כאילו הייתי ראש ממשלה ולהגיד לפעוטה: 'לא' ועל הדרך להציע לה תפוח או כריך למלא את החלל.
"אבא עם אלוקים" - סרט ההמשך של גדליה ל"רווק עם אלוקים" יצא לאחרונה. מוזמנים לצפות