מאמרו של הרב גורדין "גדול עליו" הקורא לפיטורי שר הביטחון הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל מאז הקמתה, נראית כאילו הוזמנה על ידי מתנגדיו הפוליטיים של שר הביטחון ישראל כץ.
והאמת חייבת להיאמר: המאמר אינו מגלה ביקורת נוקבת, אלא מגלה בלבול עמוק ויסודי ביחס למהות המשטר הדמוקרטי, תפקיד הדרג המדיני, ומיקומו הראוי של הדרג הצבאי במערכת שלטונית דמוקרטית מתוקנת. לא מדובר בעניין פוליטי, אלא בהבנת יסודות המשטר הדמוקרטי שעליהם נשענת מדינת ישראל.
הבסיס לניתוח שהרב גורדין עשה במאמר שגוי לחלוטין. הרב מניח שהרמטכ"ל והמטכ"ל הם שותפים פוליטיים לשר הביטחון, ושעל השר לזכות "באמון" של מי שכפופים לו. זהו היפוך מוחלט של דמוקרטיה. במדינה דמוקרטית הדרג המקצועי אינו מחלק תעודות כשרות פוליטיות או "אמון" לדרג הנבחר.
הרמטכ"ל כפוף בכל פעולותיו לשר הביטחון, הוא אינו מחליט אם הוא "מתאים", ואין לו כל סמכות לבחון או אפילו לבקר את השר הממונה עליו. תפקידו של הדרג הצבאי הוא לבצע, לא להכתיב. לסייע, לא להתערב. לייעץ, אך לא להוביל.
עצם העובדה שהרמטכ"ל יוצא לתקשורת במקום לדבר עם השר, היא פגיעה חמורה במשמעת ובמשילות. העובדה שמי שאמור להיות פקיד ציבור מקצועי מרשה לעצמו לנהל מלחמות אגו באמצעי התקשורת, היא לא "אומץ לב" אלא הפרה חמורה של תפקידו של הרמטכ"ל ועדות לשחיקה הקשה כבר עשרות שנים במבנה הדמוקרטי הבסיסי במדינת ישראל. התנהגות כזו אינה 'מחלוקת מקצועית', אלא הפרת היררכיה בסיסית בדמוקרטיה.
במקום להבין שזהו שורש הבעיה, הרב גורדין מניח שהעובדה שהרמטכ"ל "לא נותן אמון" בשר הביטחון היא סיבה לפטר את השר. זו תפיסה שאינה שייכת למשטר דמוקרטי אלא למשטרים דיקטטוריים וחשוכים שבהם הצבא הוא הריבון ומכתיב לממשלה איך לנהל את המדינה.
הרב גורדין אף הגדיל לעשות בסוף המאמר, כאשר טען שמאחר שכבר מספר רמטכ"לים אינם "נותנים אמון" בשר הביטחון - הרי שיש לפטר את השר. זו תפיסה מסוכנת מאין כמוה. אם לפי גישתו של הרב גורדין אמון הדרג הממונה הוא שקובע מי יהיה השר, הרי שתפיסת עולם מסוכנת כזו הופכת את ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית למדינה שבה הצבא הוא שממנה את הממשלה.
מי שמחזיק בתפיסה זו אינו מבין את המהות הבסיסית ביותר של המשטר הדמוקרטי אלא מבקש משטר צבאי, ואת זה אסור לאפשר אפילו ברמז. ובאמת, מי שחושב שכך אמור להיראות מבנה השלטון - מוטב שילמד מחדש את יסודות הדמוקרטיה לפני שהוא מבקש לפרק אותה.
יתרה מזאת, ההאשמה שמוטלת בשר הביטחון אינה רק מוטעית מיסודה ומסוכנת למדינה דמוקרטית, היא מסיטה את הדיון מהבעיות האמתיות שבהן יש לעסוק, הבעיות העולות שוב ושוב כמו בפרשייה הנוספת הקשה הזו.
כבר עשרות שנים שצה"ל, ובעיקר חלקים נרחבים בצמרת צה"ל, מתנהל כדרג עצמאי שאינו רואה את עצמו כממלא הוראות הדרג המדיני. בצמתים גורליים ביותר, כפי שראינו בעשורים האחרונים, הדרג הצבאי פעל מתוך תחושת שותפות שווה בקבלת ההחלטות, לעיתים תוך התנגדות גלויה או סמויה למדיניות הממשלה. התפיסה שהצבא "יודע יותר טוב" מהדרג המדיני, שהדרג הצבאי הוא הריבון האמיתי והדרג המדיני הוא רק "מפריע" היא שהובילה אותנו לאסונות הקשים ביותר לביטחון המדינה. זו היא גישה שהובילה לכישלון מוחלט בביטחון אזרחי המדינה.
הפסגה הכואבת והנוראה של ההתנהלות הזו התפוצצה לנו בפנים במלחמת שמחת תורה. שנים ארוכות של תפיסת עולם צבאית עצמאית, העדפת תפיסות ביטחון שמנותקות מהרצון הלאומי ומהממשלה הנבחרת, והתנהלות של בכירים שאינם כפופים אלא לעצמם. כל אלו הובילו אותנו לאסון הגדול ביותר מאז קום המדינה. מי שלא רואה זאת, מי שמעדיף להפנות את החיצים כלפי השר ולא כלפי נורמות שורשיות ומסוכנות בצמרת הצבאית, מפספס את הסכנה האמיתית.
במקום לבחון את הבעיה האמיתית, התפיסות המעוותות והאנטי דמוקרטיות של בכירי צה"ל, בדרג שאמור לבצע ולא להנהיג, הרב גורדין ממהר לחפש אשמה בדרג המדיני. זו בריחה מאחריות. זהו היפוך של המציאות. זהו עיוורון מסוכן שסופו לפגוע שוב ושוב במדינת ישראל ושתוצאותיו מתפוצצות לנו בפנים כבר עשרות שנים. אבל הרב גורדין רוצה שנמשיך עם האיוולת המסוכנת הזו ללא כל ביקורת ונלך כעיוורים אחרי דרג שנכשל פעם אחר פעם באספקת ביטחון אישי לאזרחי המדינה - התפקיד היחיד שלו, ושעליו המדינה מוציאה את מירב התקציב השנתי שלה.
בדיוק כמו שחיילי צה"ל זכאים למפקדים שהם סומכים עליהם, אזרחי ישראל זכאים לצבא שמבין את מקומו. הצבא צריך להיות נאמן לממשלה, ולא הממשלה לצבא.
בסופו של דבר יש כאן כשל הבנה יסודי וחמור: ערבוב מוחלט בין סמכות למדיניות, בין ניהול למקצועיות ובין דמוקרטיה לבין שלטון פקידותי של פקידים בצבא. מאמרו של הרב גורדין חוטא להבנת אמת פשוטה זו: במדינה דמוקרטית העם הוא הריבון, הממשלה היא מבצעת המדיניות, והצבא, כולל הרמטכ"ל, הוא גוף פקידותי שנועד לבצע ולא לנהל.
מדינת ישראל זקוקה לדיון עמוק, רציני, וכנה על מקומם של מפקדי הצבא וכוחות הביטחון בשיטה הדמוקרטית. המדינה זקוקה להחזרת המשילות. זקוקה להגדרת גבולות ברורים בין הדרג הממונה הנבחר לבין הדרג המקצועי המבצע. אבל אנחנו בוודאי איננו זקוקים לקריאה הזויה לפיטורי שר ביטחון בשל כך שהוא דורש משמעת, היררכיה, וסדר דמוקרטי מינימלי.