1. לעשות במכנסיים בגלל הפחד מאבא שלך - זה גם יכול לקרות. שמעתי סיפור עתיק כזה מכלי חרס ראשון. האב נצטרך לישון צהרים בשבת ודרש שקט מוחלט.
הבן המתוק והשובב - מצא את עצמו רטוב ממתניו ועד כפות רגליו. רק במרחק שנות אור התברר בדיעבד מדוע. הפחד הפלאי מדמות האב טרם נחקר כדבעי, אך מזה דורות, מתברר שהוא עושה את שלו; יוצר סיפורים, מקבע מחסומים ואפילו משחרר נקבים.
2. בגדול, אני בעד 'מורא אב', גם אם אתה כבר לא ילד שמשקשק מאבא. כבוגר, הפחד אינו 'חוסם' אותך מלפרוח כפי שמקובל לנסח במערב, אלא 'משתלם'. 'לא לספור את אבא' - זה לא אומץ לב אלא חוסר הבנה לגבי מה 'יראת אב' מעניקה לאדם, הרבה יותר ממה שנדמה שהיא 'לוקחת'.
האדם נמשל לעץ הכולל שורשים והאב הוא חלק מובנה בהם. בעיטה מטאפורית בדמות האב לא משרתת את הצאצא (למעט מקרים חריגים וקיצוניים מאוד). זה כמו שעץ תפוז יעקור את עצמו משורשיו וינסה לנטוע את עצמו בשדה קלמנטינות. זה עשוי לעבוד במובן מסוים ולהצמיח משהו כי 'החיים ממשיכים' ומישהו מרחם עלינו מלמעלה - אבל הרבה יותר נכון (וקשה, לפעמים) להיכנע לטבע; למורא אב ולפרוח במלוא העוצמה במגבלות ה'מורא' תוך כדי שימת לב עדינה, כל הזמן, שהפריחה שלך שלך לא תפגע ב'מורא' השומר עליך לבל תסטה ממי שבאמת נועדת להיות.
3. ובחזרה לסיפור 'הפחד במכנסיים'. בעיניי, אין צורך להחמיר עם האב. הוא איש טוב ולא כיוון לשלוליות על רצפת השבת. סביר להניח שהצורך לישון צהרים בשבת היה הכרחי אצלו; חלק נרחב יותר ממערך ניהול אנרגיה הורית-כלכלית-מנטאלית-זוגית עמוסת פרטים ורגשות שהורים רבים מנהלים בלי לדעת שהם מנהלים ובסתר ליבם משוועים (בלי לדעת שהם משוועים) - למנהל קפדן שיסביר - ריבונו של עולם - כיצד עושים את זה בלי לרקוד עם האבסורד ולזרוע פחד בילדים כדי שתוכל לישון טוב ואז יהיה לך כוח למענם, למשל.
4. נזכרתי בסיפור 'הפחד במכנסיים' כשנכנעתי וסרתי לחנות לממכר אטמי אוזניים. מישהו התעניין למה אני צריך אותם ושאל אם אני שחיין. בתגובה - סיפרתי לו את פילוסופיית השנה על השינה. בעזרת 4 שקלים לזוג אטמים - הכל טוב יותר כי אני יכול לישון ולהתבונן על החיים במבט אופטימי יותר במקום לרוץ לדבר הבא כדי לא להרגיש את העומס. גם אם אטמים לא פותרים לגמרי הכל ואינם נוחים לאוזן מתחיבה ראשונה, אפקט השינה בטווח הקרוב וכל שכן הארוך - לא יסולא בזהב. חוששני שאם ישקלו אותו כנגד רוב הקשיים של ימינו - המשקל יקרוס מעונג כאומר; סוף סוף הבאתם לי פיתרון שבאמת מרגש אותי בעידן הנוכחי.
5. רבים מזלזלים בשינה ורואים בה מעין זמן נא שמוכרחים לאכול אותו איכשהו. לרוב, כשכבר נופלים. זה בדיוק הפוך ואת זה הבין האב בסיפור 'הפחד במכנסיים'; שינה משולה לעץ הדעת. בעזרתה אפשר לשאוב אין סוף ממעיין החיים; כוחות, סבלנות, רוגע, אנרגיה, מצב רוח, רעננות. כל אלה מאפשרים גם להגיע לפסגה: עונג מהתפקיד.
משפחה, הורות וזוגיות בו זמנית - בנויים מפרטים קטנים ע"ג פרטים קטנים. פסיפס אירועים ותגובות שרשרת מול בני אדם דינאמיים שרק מכירים את העולם ואשה (שאף היא דינמית). כשהגוף והמוח לא מקבלים את שלהם - מאוד קשה לעקוב למה דברים לא עובדים למרות המאמצים. בפינה אורבים שלל 'פותרי פתרונות' שימכרו לנו פלסטרים מהוהים לכאב האמיתי הבלתי פתור הזה; שופינג, חדשות בהגזמה, סדרות, סרטונים או עוד קפה ותור לבייביסיטר כדי שנוכל לצאת למסעדה ולשפוך שם 82 שקל עבור פסטה. ועוד קפה.
"אבא עם אלוקים" - סרט ההמשך של גדליה ל"רווק עם אלוקים" יצא לאחרונה. מוזמנים לצפות