לצאת מן התמימות

ישנה בעיה חמורה בציבור שאנו תמיד בוחנים אמת כהיפוכו של שקר ולא תמיד הדבר הוא נכון.

התורה מתארת את יעקב כאיש תם. מלמד אותנו רש"י שתם הוא אחד שאינו חריף לרמות. מבין השורות עולה שעתים טוב לרמות. כן בהחלט. טוב לרמות בשעה שצריכים להחזיר את הצדק אל כנו. במקרה שהתחבולות נצרכות אנו נדרשים להיות חריפים.

התנ"ך מלמד אותנו שעם עיקש צריך להתעקש, או במילים אחרות צריך להיות חריף לרמות. הראשונה שהבינה את הדבר הזה היא רבקה ששולחת את יעקב לקבל את הברכות, כיוון שהיא הבינה שברכת יצחק לעשיו היא טעות חמורה שעלולה להביא רק נזקים לעולם.

יצחק אבינו כנראה מנסה בכל דרך להחזיר את עשיו לדרך הישר דרך פעולה של קירוב, אולם רבקה היא זאת שהבינה שקירוב היא פעולה חשובה ביותר אולם לא בזמן שמעצבים את האומה. כאשר מעצבים את האומה חייבים לבחור את האנשים המשקפים ביותר את הכיוון אליה חותרים הדמויות המרכזיות שמעצבות את האומה.

יעקב אבינו אינו מבין את הדרכתה של אימו לא בגלל שאינו מסכים עם הדברים שכן אם לא היה מסכים היה מתקומם כנגד הבקשה עצמה, הוא אינו מסכים בגלל, שכאמור, בטבעו הוא אינו חריף לרמות. אולם כאשר יעקב עומד, בפועל, מול אביו הוא יודע לאמץ את החריפות של עשיו. אמנם החריפות אינה מחליפה את אופיו הישר שכן הקול נשאר קול יעקב, אולם מתברר שהוא יודע גם ללבוש את בגדי עשיו - והידיים ידי עשיו.

עשיו נולד עשוי כלומר נולד מעוצב. יעקב הוא אנטיתזה של עשיו הוא כל הזמן משתלם. אם יעקב הוא סמל האמת, הרי שהאמת המוחלטת היא שעתים צריכים ללבוש את בגדי עשיו כדי למנוע מעשיו להשפיע השפעה רעה בעולם. דווקא במעמד הברכות מראה יעקב שעם זאבים אסור להישאר כבשים. בניגוד למה שמקובל, מעמד הברכה מראה דווקא יותר מכל את נקודת האמת של יעקב.

מרן הרב קוק זצ"ל כותב שלא יתכן שנתנהג כמו כבשים בעולם של זאבים. אדם צריך לאמץ לעצמו התנהגות שכנראה אינה מתאימה לאופיו הבסיסי, אולם בלעדיה לא ניתן לשרוד בעולם שבו ישנם הרבה זאבים. הזאבים אינם בהכרח רק אויבים חיצוניים שרוצים לחסל את עם ישראל, עתים מדובר באחים אהובים שמשום מה רוצים להקים כאן מדינה ככל המדינות תוך בריחה מהזהות היהודית.

מי שגדל בחינוך יהודי, וגם מי שחי בחברה יהודית שורשית ומסורתית, ואינו חשוף להשפעות מקולקלות של תרבות זרה ובהכרח מתחנך על אהבת ישראל ללא שיעור, באופן טבעי נשאר נאמן לאופיו הטבעי הישר. אדם כזה הוא בהכרח תמים, הוא אינו חריף לרמות. אדם כזה אין בו תמיד את ההבחנה שישנם זאבים בעולם.

ניקח לדוגמה את הנושא של הרפורמה המשפטית הכל כך נצרכת. אף אחד לא הבין כיצד השמאל התחיל פתאום להציף את הרחובות. היהודי המסורתי והאמוני חשב באותו רגע שמתנגדי התיקון יכולים להפגין כמה שהם רוצים, הרי היו בחירות ובבחירות הרוב קובע.

אם היינו פחות תמימים והיינו מבינים את כל הנושא כפי שצריך להבין שיש כאן כוחות הרס שנלחמים בכל הכוח כדי שהמצב הבלתי אפשרי הזה ימשיך, הרי שהיינו מוציאים לרחוב מאות אלפים, ממש כמו בזמן הגירוש מגוש קטיף. כאשר האנשים שמתנגדים לצדק הבסיסי היו פוגשים מסה קריטית כזו של אנשים, באופן טבעי, הם היו נסוגים ממעשיהם הנלוזים.

הפרשה האחרונה של הפצ"רית מעמידה אצבע מאשימה מעין כמותה לציבור המחובר בראש והראשונה לזהותו היהודית. כיצד לא הפגנו בהמונינו נגד השמצתם של חיילי צה"ל המסורים, כיצד לא הצפנו במאמרים ובכל אמצעי אפשרי שיש כאן ממסד מושחת מעין כמותו, עוד לפני הגילויים האחרונים. כיצד אנו נותנים לפרשה להתמסמס. כיצד אנחנו בכלל פותחים את ערוצי התרעלה.

דווקא הציבור שהזהות היהודית עומדת במרכז חייו, ציבור שחי חיי אמת ואמונה צריך להבין שכמו שיעקב השתנה והבין שלעתים חייבים להיות חריפים ברמאות וללבוש את בגדי עשיו, כך אנחנו צריכים לחתור לאמת היותר גדולה שהיא מלחמה אינטנסיבית בשחיתות הממסדית ששולטת במרמה על חיינו. עתים אנו חייבים להיות פחות תמימים.