היום תקיים ועדת החוקה חוק ומשפט דיון מיוחד בצווים שהוציא אלוף פיקוד המרכז בעניין "מבנים בלתי מורשים, תחימת שטחים ופינוי רכוש מתוך שטחים מתוחמים". כינוס הוועדה נעשה בעקבות פנייתו של ח”כ מיכאל איתן, יו”ר הוועדה לשר הביטחון.
במסגרת הדיון ישמעו חברי הוועדה את עמדתם של אנשי מערכת הביטחון ומשרד המשפטים באשר לצורך בחקיקת צווים אלו.
ביום שלישי השבוע הגיש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי עתירה לבג"ץ נגד הצו שהוציא ביום שני אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, צו המאפשר "תיחום שטחי מקרקעין ופינוי כל אדם וחפץ של תושבים יהודים באזור יהודה השומרון".
העותרים ביקשו להוציא צו ביניים כדי למנוע את הריסת הבתים ואת פינוי תושביהם היהודים על רכושם עד שימוצו ההליכים המשפטיים וזכויות הנפגעים בעתירה זו.
העתירה דורשת את ביטולו של הצו הכללי, שעליו חתם קפלינסקי, בטענה כי נמצאים בו פגמים מבחינות אחדות: בהליך הוצאתו, בחוסר סבירותו, ובהיותו נוגד את זכויות היסוד של הנפגעים ממנו. העתירה טוענת גם כי הצו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותו פוגע בכבודו, בחירותו ובקניינו של אדם. כמו כן נטען בעתירה כי החוק הוא גזעני ומפלה לרעה את היהודים, וזאת בהיותו חל רק על תושביו היהודים של האזור ולא על הערבים.
העותרים טוענים כי לעומת תהליך החקיקה הראשית בישראל, המורכב מדיון ראשוני בממשלה, משלוש קריאות במליאת הכנסת וביניהן דיון בוועדה ופרסום ברשומות, קיים ערוץ חקיקה המיוחד לגבי האזור, ובו המחוקק הוא מפקד האזור, והוא אינו כפוף לכל הליך לצורך החקיקה. בהינף קולמוס יש בידו ליצור נורמות מחייבות על "נתיניו" ולאוכפן מיד.
חקיקה מעין זו, טוענת העתירה, פוגעת בכל עיקרון של הפרדת הרשויות והאיזון ביניהן, עיקרון שהוא עמוד התווך במשטר דמוקרטי. בעיקר בולט הדבר בצו הזה, שיש בו משום פגיעה קיצונית בזכויות האדם.
טענה נוספת בעתירה היא כי הצו משולל תוקף, מכיוון שהוצא משיקולים זרים ושלא לתכלית ראויה, היינו: הצו הוצא בכוונה לנשל יהודים מזכויותיהם המינימליות ולפנותם משטחי ארץ ישראל לשם השגת יעדים מדיניים, ולמעשה כך נוצר המצב שבו המתיישבים היהודים באזור יהודה ושומרון משמשים "מטבע עובר לסוחר" בידי הדרג המדיני.
הצו, נאמר בעתירה, לוקה בחוסר סבירות, שכן כל שנדרש לצורך פינוים של היהודים תושבי יישוב זה או אחר הוא להכריז על שטח כשטח מתוחם אם יש בו מבנה לא מורשה, אחד או יותר, אף אם באותו שטח קיימים מבנים אחרים שהם מורשים.
יצוין כי הצו שעליו חתם האלוף קפלינסקי, בהוראה של ראש-הממשלה ושר-הביטחון, קובע כי תוך שלושה ימים משפורסמה ההכרזה לא ייכנס אדם לתחום ההכרזה ולא ישהה בו. כמו כן בעלי רכוש ומחזיקיו חייבים לפנות אותו רכוש אל מחוץ לתחום ההכרזה תוך אותם שלושת הימים, וכן קובע הצו כי אם לא יעשו כן רשאי כל חייל או שוטר לנקוט פעולות כלפי הרכוש, לרבות פינויו והריסתו (על פי הגדרת "פינוי" בצו), ואז ייווצר מצב אבסורדי נוסף שבו עוד יידרש בעל הרכוש המפונה לשלם את הוצאות הפינוי, ההריסה והאחסון של רכושו.
(ח)
במסגרת הדיון ישמעו חברי הוועדה את עמדתם של אנשי מערכת הביטחון ומשרד המשפטים באשר לצורך בחקיקת צווים אלו.
ביום שלישי השבוע הגיש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי עתירה לבג"ץ נגד הצו שהוציא ביום שני אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי, צו המאפשר "תיחום שטחי מקרקעין ופינוי כל אדם וחפץ של תושבים יהודים באזור יהודה השומרון".
העותרים ביקשו להוציא צו ביניים כדי למנוע את הריסת הבתים ואת פינוי תושביהם היהודים על רכושם עד שימוצו ההליכים המשפטיים וזכויות הנפגעים בעתירה זו.
העתירה דורשת את ביטולו של הצו הכללי, שעליו חתם קפלינסקי, בטענה כי נמצאים בו פגמים מבחינות אחדות: בהליך הוצאתו, בחוסר סבירותו, ובהיותו נוגד את זכויות היסוד של הנפגעים ממנו. העתירה טוענת גם כי הצו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותו פוגע בכבודו, בחירותו ובקניינו של אדם. כמו כן נטען בעתירה כי החוק הוא גזעני ומפלה לרעה את היהודים, וזאת בהיותו חל רק על תושביו היהודים של האזור ולא על הערבים.
העותרים טוענים כי לעומת תהליך החקיקה הראשית בישראל, המורכב מדיון ראשוני בממשלה, משלוש קריאות במליאת הכנסת וביניהן דיון בוועדה ופרסום ברשומות, קיים ערוץ חקיקה המיוחד לגבי האזור, ובו המחוקק הוא מפקד האזור, והוא אינו כפוף לכל הליך לצורך החקיקה. בהינף קולמוס יש בידו ליצור נורמות מחייבות על "נתיניו" ולאוכפן מיד.
חקיקה מעין זו, טוענת העתירה, פוגעת בכל עיקרון של הפרדת הרשויות והאיזון ביניהן, עיקרון שהוא עמוד התווך במשטר דמוקרטי. בעיקר בולט הדבר בצו הזה, שיש בו משום פגיעה קיצונית בזכויות האדם.
טענה נוספת בעתירה היא כי הצו משולל תוקף, מכיוון שהוצא משיקולים זרים ושלא לתכלית ראויה, היינו: הצו הוצא בכוונה לנשל יהודים מזכויותיהם המינימליות ולפנותם משטחי ארץ ישראל לשם השגת יעדים מדיניים, ולמעשה כך נוצר המצב שבו המתיישבים היהודים באזור יהודה ושומרון משמשים "מטבע עובר לסוחר" בידי הדרג המדיני.
הצו, נאמר בעתירה, לוקה בחוסר סבירות, שכן כל שנדרש לצורך פינוים של היהודים תושבי יישוב זה או אחר הוא להכריז על שטח כשטח מתוחם אם יש בו מבנה לא מורשה, אחד או יותר, אף אם באותו שטח קיימים מבנים אחרים שהם מורשים.
יצוין כי הצו שעליו חתם האלוף קפלינסקי, בהוראה של ראש-הממשלה ושר-הביטחון, קובע כי תוך שלושה ימים משפורסמה ההכרזה לא ייכנס אדם לתחום ההכרזה ולא ישהה בו. כמו כן בעלי רכוש ומחזיקיו חייבים לפנות אותו רכוש אל מחוץ לתחום ההכרזה תוך אותם שלושת הימים, וכן קובע הצו כי אם לא יעשו כן רשאי כל חייל או שוטר לנקוט פעולות כלפי הרכוש, לרבות פינויו והריסתו (על פי הגדרת "פינוי" בצו), ואז ייווצר מצב אבסורדי נוסף שבו עוד יידרש בעל הרכוש המפונה לשלם את הוצאות הפינוי, ההריסה והאחסון של רכושו.
(ח)