1. בתרבות האנושית הנוכחית 'הידברות' נתפשת כדרך הנכונה ביותר להשגת מטרות. ברוך השם, 'כוח' - הפך רשמית למילה גסה. זה פוגש אותנו בחיים האישיים, בזוגיות, בחינוך הילדים וכמובן - בסוגיות ציבוריות, ארציות ועולמיות.
יש בעיה כלשהי? 'פשוט תדברו על זה'. איני ממעיט בערכן של שיחות, אך אליה וקוץ בה. אסור לנו לשכוח שעם כל הכבוד לדיבורים - בני אדם הם יצורים מורכבים יותר ממלל. גם אם הצלחת 'לדבר' והתקשורת אפילו טובה מאוד והצד השני 'הבין אותך' - הוא לא בהכרח בקטע של לשנות את הרצון שנוגד את רצונך אם אין לו מה להפסיד או שהוא רואה ב'לשמח אותך' ערך עליון רם ונישא. בני אדם מורכבים לפני הכל מאנרגיה וכוח רצון. אם אין רצון או אין אנרגיה או אין אנרגיה להפעיל את הרצון ולהיפך - אתה תמצא את עצמך בשיחות מאוד יפות עם תוצאות מתסכלות.
2. לפעמים, גם אם הצד השני בשיחה ממש אוהב ומעריך אותך - הוא לא בנוי לשינוי פנימי משמעותי שיבנה גשר של פשרה. הדבר דומה לשיחה חינוכית בין הורה לילד. תבקש, תסביר, תזכיר שחשוב לא לדרוך עם נעליים על הספה - והוא בשלו. מקסימום אומר 'סליחה' כשאתה תופס אותו ממרה את פיך עד הפעם הבאה בה רצונו האישי יתגבר בנקל על רצונו לעשות את אשר אתה מצווה אותו. "ע"פ מחקרים לא רשמיים", הורה ממוצע אומר 50 פעם ביום את המילים 'תכנס למקלחת' ומספר פעמים כפול עוסק באיומי עונשים מגוחכים שספק רב אם יסייעו בעדו לגרום לילדים לעשות משהו שיטיב איתם למרות שהם עדין לא עמדו על עומק טיבו (מקלחת, למשל).
3. ילדים הם עם טהור ואם לא מפחידים אותם - כך שאין להם מה להפסיד - הם עשויים להיות גם נטולי מורא בעליל. הם עושים מה שבא להם ודבקים ברצונם בצורה מעוררת השתאות. על הדרך הם מוכנים להפסיד דברים, לטעות, לבכות ולהתעסק בשטויות. העיקר שרצונם הבלעדי יתגשם. יש ילדים שהעניין בולט אצלם פחות ויש שיותר. כך או כך, ילדים מלמדים אותנו את הטבע האנושי הפשוט יותר מכל. הפחד - עובד, מהר מאוד. כשאין אינטרס מובהק של רווח או הפסד - לך תחפש את חבריך.
אבל מי רוצה להפחיד ילד או לשלם לו על כל ביצוע משימה בסיסית?! מה שנותרה היא ה'הידברות'. לטווח הארוך היא עשויה לעבוד, אך הרבה יותר לאט. 10-20 שנים מאז שהילד שלך בן חמש - אולי תנבוט בליבו ההבנה שחשוב להתקלח כך שהוא יתקלח בפועל ולא יתעצל. 25-30 שנים - והוא יבין ששווה לנצור את הפה ולא לאכול יותר מדי מתוקים. האמת? גם זה לא בטוח. בסוף אלו הרצונות המעודכנים שלו ע"פ בסיס עולמו העתידי.
4. אין כאן קינה חלילה אלא הבנה פשוטה עד כמה קשה לו לאדם לוותר על הרצון שלו גם אם ממולו עומד משהו טוב (אכילה בריאה, מקלחת) והמבקש הוא ההורה - האדם האהוב ביותר בעולמו. אהבה זה נהדר, אך בלי אלמנט עליון כמו פחד מעונש, רווח מובהק או מצוות 'כיבוד אב ואם' הנוטעת באדם מוטיבציה לוותר על רצונו - ברבים מהמקרים רצונו האישי של האדם (או הילד) - עשוי לנצח בנקל ולגרור תיסכול מתמשך מהצד השני.
5. אנחנו סלחניים כלפי ילדים, אך העיקרון נוגע כמעט לכל עניין שבו יש קונפליקט ורצונות מנוגדים. זוגיות, למשל; כששני הצדדים בוגרים, מלאים מוטיבציה, אנרגיה ומוכנים להשתנות בכל כוחם ולוותר אפילו על הרגלים, תפישות חיים ורצונות אישיים תוך כדי שהם שמים לנגד עיניהם את השלום הזוגי 'למרות התחושות האישיות' שאין לזלזל בהן - הסיכוי לגישור גדול מאוד. זאת כמעט מתמטיקה ברמת לימוד של גן חובה גם אם יקח זמן. אלא מאי?
לצערנו, במקרים רבים, רמת הרצון של שני הצדדים לוותרנות כלשהי אינה תלויה בערך עליון כמו 'שלום'. הויתור על רצונות ותחושות הפך למילה גסה בעולמנו. בד בבד, כולם מצהירים שהם רוצים שלום. השאלה הנסתרת היא על מה אנחנו מוכנים לוותר בשביל שלום? על תחושות, רגשות ורצונות - לא מקובל לוותר היום. גם אם צד אחד מבין את המשוואה הפשוטה של ויתור תמורת שלום, הצד השני לא תמיד בעניין המשוואה הפשוטה הזאת. בגלל זה קשה להשיג שלום.
"אבא עם אלוקים" - סרט ההמשך של גדליה ל"רווק עם אלוקים" יצא לאחרונה. מוזמנים לצפות.