נחום ברנע הוא מזקני התקשורת כיום, כתבותיו הנוקבות בעיתונו משתרעות מזה עשרות שנים על פני שני עמודים בימי ששי בעיתונו, וגם באמצע השבוע הוא מפרשן.
אבל בכנס למען עיתונות חופשית שהתקיים אתמול (שלישי) במועדון צוותא, הוא היה הקצר בדבריו מבין שורת הדוברים. הצעדים הממשלתיים שמוביל השר קרעי - אמר - זוהי "חומת יריחו" נגד התקשורת החופשית.
ברנע לא היה הקיצוני ביותר בדבריו נגד מהלכי קרעי ודיסטל. גם כל הדוברים לפניו היו חריפים בהתבטאויותיהם. אלא שממנו לא שמעתי עד היום - תקנו אותי אם אני טועה - מילה אחת נגד הבוס שלו, הבעלים של "ידיעות אחרונות", והדיל החשאי שניסה לרקום עם ראש הממשלה, נגד התקשורת.
חיים הר-זהב, ראש איגוד העיתונאים, התלהם במיוחד: "הממשלה הזאת לא אוהבת אמת. במקום להשתפר, בחרו לסתום פיות. הם יתרסקו על החומה הבצורה שלנו". ועוד אמר בשפה מאיימת: "העט שלנו חזקה מכל מה שיש להם, כי זה אצלנו תמיד בכיס. נוכל להם, יחד ננצח" - אימץ את הסלוגן של ביבי.
"הם לא מסתירים את הקצף על השפתיים, ברצונם לשנות את התקשורת מקצה אל קצה", הכריז אודי סגל, נציג 13. "לא נרתע ולא נרכין ראש". ואילו אילאיל שחר, כמגינת גל"ץ, הכריזה כי גם בתחנה צבאית אפשר לעסוק ב"תיקון עוולם" ועל העיתונאים להיות משוחררים מאיומים. עורכת "דה מארקר' ידעה לספר כי הקואליציה שמחה על הכנס הזה. "ככל שיורדים עליך בתקשורת, זה עוזר לבייס שלך". ואז הוסיפה: "אין שום פיקוח על ערוץ 14, העושה כטוב בעיניו". מי שהחרתה-החזיקה אחריה היתה עורכת "כלכליסט", אשר "קבעה" ביהירות, כי "מי שעובד בערוץ 14 אינו עיתונאי ואינו פרשן".
אמיר איבגי, איש ערוץ 14 וגל"ץ, התריס כלפיה: "לפי גלית, אני לא עיתונאי כי אני גם ב-14. גם עיתונאי 14 מאויימים", הזכיר לה ולקהל. על גל"ץ אמר, כי זו תחנת שידור, ש"מזקקת את הישראליות הכי טוב. זה המקור שמספר הכי טוב את הסיפור הישראלי. אין גל"ץ בלי כל המרכיבים שלה, גם אקטואליה".
פה ושם נשמעו בקול ענות חלושה דיבורים על כך ש"גם אצלנו יש מה לתקן", או כפי שאמרה אילנה דיין - אשר אין כנס מסוג זה בלי שתישא בו נאום חוצב להבות - "עלינו להיות חפים מאג'נדה, מפוליטיקה ומטעויות", ואז הזהירה: "בסרט אימה כזה לא היינו. אני חוששת למקום הזה. גשם של שקרים שוטף את האמת".
והיו עוד כמה דוברים-ות, שנאמו באותו טון מתנשא, אך משום מה הוזמן לפודיום גם יו"ר לשכת עורכי דין, הידוע בלעומתיות שלו לממשלה ולשר המשפטים, וחיבר בין הרפורמה המשפטית לרפורמה התקשורתית. "נפעל במישור החוקי נגד הרפורמה התקשורתית, יחד ננצח", התפאר.
לא באתי לכנס לשם הלעגה, באתי כי אני, איש תקשורת ואיש הליכוד - כן, אפשרי צירוף כזה - מתנגד למהלכי קרעי, מתנגד לפגיעה בתאגיד הציבורי ולסגירת גל"ץ, ונאמן לדברי זאב ז'בוטינסקי אותם ציטט בכנס נשיא מועצת העיתונות והתקשורת השופט חנן מלצר: "הביטוי העיקרי בתנ"ך לפולחן החירות מתמצה במקום המוקצה לנביאים. היום מתמצה מבחן הדמוקרטיה בחופש העיתונות. במקום שבו העיתונות חופשית, שם יש תקווה".
חשתי כי במאבק לאבטחת חופש הביטוי והתקשורת, היו גלולים גם הפוליטיקה והאג'נדה המוטית נגד ממשלת הימין, גם אם היו מי שניסו להגיד כי זה לא עניין של שמאל או ימין. אבל ההגנה על הקולגה גיא פלג שמערבב ידיעה בדעה ועל היועמ"שית שרק מקשה בכל הזדמנות על הרשות המבצעת, חשפה הרבה מאופי הכנס שהיה נגוע בפוליטיקה גסה. מי שלא דיבר היה הבוס של "הארץ", עיתון שהוא לא רק נגד הממשלה, אלא גם נגד המדינה ובעד ה"נכבשים". התקשורת תפקידה לבקר, אבל מותר גם לבקר את התקשורת.
כולם יצאו מרוצים מהכנס, ואני שילמתי בחניון של 'צוותא' 61.20 ₪ דמי חניה.