סא"ל (מיל') גדעון מיטשניק, חוקר מודיעין ומורשת, טוען בשיחה עם ערוץ 7 כי האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בדצמבר 1987, הייתה תוצאה של כשל מודיעיני עמוק שנבע מהתעלמות מהתרעות ברורות ומקונספציה מוטעית בשדרת הפיקוד.
מיטשניק מציין כי אמנם את השבעה באוקטובר משווים לשישה באוקטובר חמישים שנה קודם לכן, פרוץ מלחמת יום כיפור, אך גם האינתיפאדה הראשונה פרצה ככשל מודיעיני חמור. האירוע כולו החל בתשעה בדצמבר 87' כאשר "משאית ישראלית פוגעת בשתי מוניות עזתיות ונהרגים ארבעה עזתים מהרצועה ופורצת מהומה ברצועה. לוקח לכל ראשי מערכת הביטחון, כולל שר הביטחון רבין, להבין. הצבא לא נערך למלחמה והמודיעין לא התריע. גם כאן הייתה קונספציה שלא צפויה התעוררות משמעותית".
"היו גם קונספציה וגם סימנים מעידים שהיו אמורים לדרוך את המערכת, אבל מול זה הייתה שאננות שאולי מתחילה מיד אחרי מלחמת ששת הימים", אומר מיטשניק ומזכיר כי בעקבות האינתיפאדה הראשונה הוקמה תנועת החמאס כארגון טרור, מה שלא היה עד אז.
עד דצמבר 87', משחזר מיטשניק, הייתה שורת התרחשויות בשטח שאמורות היו לעורר את תשומת הלב המודיעינית למתרחש. "היו הרבה יותר מהומות והרבה יותר אירועים, כולל אירועים אלימים, שאצל גורמי השטח, כולל היועצים לענייני ערבים של המתפ"ש ואצל אנשי השטח נתפסו כחריגים אבל גורמי ההערכה המרכזיים, אם באגף המודיעין ואם זה בשב"כ, לא מדליקים שום נורה אדומה. ההערכה הבסיסית הייתה שמאחר ולא נראה שאש"ף שגורש טוניס ב-82' לא מסוגל להרים את המלחמה הבאה נגד ישראל, לכן אנחנו לא צפויים לסכנה מכיוון הרצועה, אבל התסיסה ומצוקה הכלכלית גברו".
"מי שזיהה זאת היו אנשי היע"ע, היועצים לענייני ערבים. הם אלה שפוגשים את האוכלוסיה ולשים את הלכי הרוח ושולחים דו"חות גם לקריה, אבל אלה לא היו דו"חות בדירוג בלמ"ס או שמור ולא סודי ביותר". מכיוון שכך, מעריך מיטשניק, היחס לאותם דו"חות היה יחס מזלזל. כמי שהיה באותם ימים באגף המודיעין, כולל בלשכת ראש אמ"ן, מספר מיטשניק: "ייחסתי לדו"חות הללו חשיבות רבה, אבל כנראה לא כולם חשבו כך, בוודאי שלא חשבו שאינתיפאדה מתקרבת".
"אחד האנשים שהתריעו היה אל"מ דוד חכם, לימים יועצם לענייני ערבים של שישה שרי ביטחון, שחש מהשיחות עם ערביי עזה והמוכתרים בכפרים ועם ראש עיריית עזה שהתסיסה גוברת. הוא כותב מסמכים והשתתף בדיון במשרד החוץ שם העיד שסיר הלחץ גובר, אבל לא הקשיבו לו כי הוא איש שטח, מה שמזכיר את מה שהיה לפני מלחמת יום כיפור. המתריעים היו בדרגי השטח אבל לא הקשיבו להם".
"לא העריכו שהאוכלוסיה תעשה משהו, אבל האינתיפאדה הראשונה לא פרצה מתכנון של אש"ף, אלא מהאוכלוסיה בשטח שהשנאה שהייתה ברקע והלאומיות התערבבו אצלם במצוקה הכלכלית, והדבר התרחב ליהודה ושומרון. את ההתראות לא קלטו במטכ"ל, וההערכה הייתה שלא צפוי שום דבר. בנוסף הסתמכו על הטכנולוגיות והמידע הרגיש ולא קיבלו את העובדה שמידע בלמ"סי, מידע גלוי שמסתובב בשטח, הוא זה שמבין את המצב".
מיטשניק מציין שלושה אירועים שאירעו בין מאי לאוקטובר 87' ולטעמו אמורים היו לעורר את תשומת הלב כמובילי הסלמה ותסיסה ביטחונית, אך לא זכו להתייחסות ראויה: "שישה בכירי הג'יהאד האיסלאמי ברחו מהכלא, הם הסתובבו בשטח, ובאוגוסט 87' רצחו את סגן רון טל מהמשטרה הצבאית. באוקטובר הם נתפסים במארב שמוביל למהומות. אלו שלושה אירועים שנוגעים לטרור ואמורים היו ללמד שהשטח הוא כבר לא מה שהיה, אבל הם לא מדליקים נורה אדומה".
כך מגיעה ישראל למצב בו כאשר פורצת האינתיפאדה הראשונה בהפגנות חריגות שהולכות ומתגברות "צה"ל לא ערוך ולא דרוך, והיקף הכוחות הוא של גדודים בודדים עם ציוד לא מותאם לפיזור הפגנות. רבין עומד לצאת לארה"ב ולנוכח האירועים הוא שואל אם לבטל את הביקור ויועציו אומרים לו אזו התרחשות שנתמודד איתה ואין צורך לבטל את הנסיעה. הצבא, כולל ראש אמ"ן אמנון ליפקין שחק, לא מבין את ההשלכות מהרצועה ליהודה ושומרון, מה שמתפשט למתקפות על מחנות ובסיסים, וכך מגיעים לאמירות שנשבור להם את העצמות והירי בכדורים חיים כי לא הייתה מוכנות להפגנות".
"אבי בניהו, שהיה אז כתב על המשמר, ראה בכך "עוד כישלון קטן של המודיעין", אבל זה היה כישלון גדול. הרצף של 73', 87', ו-2023 יש כאן רצף של כישלונות משמעותיים שאמורים היו להדליק נורה אדומה גם לגבי מלחמת לבנון השנייה ויש הרבה שאלות נוקבות לשאול, איך למרות הכישלון של 73' גורמי המודיעין לא חרטו על דגלם את הצניעות ואת הטלת הספק, מה שלא קרא לנו גם בדרך לשבעה באוקטובר כשהצבא לא היה ערוך".