בפרשת וישב אנו לומדים על יסוד מרכזי בתיקון האומה. ירידתו של יהודה מגדולתו, הודאתו במעשה תמר, וחזרתו למעמדו בקרב האחים, מהוות צעד ראשון בדרך לאיחוי האישי שלו, ולאיחוי הקרעים באומה בפרשות הבאות. פרשת יהודה ותמר (בראשית פרק לח) ממוקמת במכוון בין שני חלקי סיפור יוסף: לאחר החלק הראשון של מכירת יוסף (פרק לז) ולפני החלק השני של יוסף במצרים, בבית פוטיפר ובבית הסוהר (פרקים לט-מ).
התיאור "וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו" (בראשית לח, א) שפותח את סיפור יהודה מעסיק את המפרשים ואת המדרש. המילה "וַיֵּרֶד" נשמעת כפעולה אישית של יהודה, אך רש"י מביא את המדרש שלפיו הורידו אותו אחיו מגדולתו. האחים טענו כלפיו: 'אתה הצעת למכור את יוסף ושמענו לך. אילו היית מציע להחזיר אותו לאבא, כנראה גם לכך היינו שומעים.' כלומר, כולם היו שותפים לאירוע הקשה הזה, ובכל זאת האחים מצביעים על יהודה ואומרים לו: בידך היה להשפיע, ולא השפעת.
המדרש אומר (בראשית רבה, פרשה פה, ב) שהמילה "וַיֵּרֶד" היא מילת מפתח לקשר בין הפרשיות, שכן מיד לאחר סיפור יהודה כתוב "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה" (בראשית לט, א). יוסף יורד עם אורחת הישמעאלים למצרים ויהודה יורד מאת אחיו. זהו קשר אחד, וזו דעתו של רבי אלעזר במדרש. אך לדעת רבי יוחנן שם במדרש, ישנו קשר נוסף, כואב הרבה יותר, והוא הביטוי 'הַכֶּר־נָא'.
האחים, כשביקשו לכסות על מכירת יוסף, שחטו גדִי עִזִּים וטבלו את כתונת הפסים של יוסף בדמו, ואז שלחו אל יעקב את כתונת הפסים הטבולה בדם, ובאחת מנקודות השפל הקשות בתולדות האומה, אמרו לו: "הַכֶּר־נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (בראשית לז, לב). יעקב הגיע בעצמו למסקנה כי "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (שם, לג). מאוחר יותר, כשתמר שולחת ליהודה את הפתילים, החותם והמטה, היא אינה אומרת לו "זה ממך", אלא "הַכֶּר־נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית לח, כה). יהודה מבין מיד את הקשר של 'הַכֶּר־נָא' והוא מקבל על עצמו את האחריות ואומר "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (שם, כו). על דרך הפשט, יהודה מודה מיד בחטאו במעשה תמר, ומקבל את האחריות. אך על פי המדרש, מהחזרה על הביטוי 'הַכֶּר־נָא' אנחנו למדים, שיהודה מכיר בחטאו גם במכירת יוסף, וכאן, ברגע ההודאה, מתחיל תהליך התיקון.
בין אם הקשר בין הפרשיות הוא הירידה של יוסף למצרים והירידה של יהודה "מֵאֵת אֶחָיו", ובין אם הוא הביטוי 'הַכֶּר־נָא' וקבלת האחריות במקום הבריחה ממנה - התיקון מתחיל כאשר האדם מבין בעצמו: "אני צריך לתקן; היה בידי לעשות ולא עשיתי".
כאשר הייתי בכיתה י"א, אירע אסון הבונים. המחנך שלנו, הרה"ג אלימלך מלר זצ"ל, אמר לנו כי בספר יונה כתוב: "כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (יונה א, יב). יונה נמצא בין עובדי אלילים בספינה, והוא יכול לברוח מאחריות ולייחס את העונש אל כל אחד מעובדי האלילים הללו. ובכל זאת ברור לו שכל הסערה הזאת באה בגללו. מדוע? כי זו הדרך לתיקון. תמיד אפשר למצוא הסברים לכך שכולם אשמים. אבל התיקון יכול להתחיל רק כאשר האדם אומר לעצמו, זה קשור אלי. משהו בתפקוד שלי לא היה בסדר. אני יכול לתקן.
כאשר כל אחד לוקח לעצמו את המרחב שלו ושואל את עצמו: מה אני לא עשיתי טוב, היכן אני יכולתי לתקן, האומה בכללה נמצאת באווירה של תיקון. אם מישהו בדרג הצבאי, הוא יכול לשאול את עצמו מדוע לא נערכנו כראוי למתקפה הקשה שפתחה את המלחמה הזו. אם הוא במרחב של שירותי המודיעין, הוא יכול לשאול את עצמו, איך קרה שלא ראינו ולא הבנו את מה שכן ראינו. אם הוא בדרג המדיני הוא יכול לשאול את עצמו, איך נגררנו אחרי הקונספציה הזאת, ומה היה גורם לנו לחשוב מחדש ולהות את הסכנה הממשמשת ובאה. וגם הדרג הרוחני, כל אחד ואחד מלומדי התורה, יכול לשאול את עצמו, מדוע התורה שלי לא הצליחה להגן על עם ישראל בעיצומו של חג שמחת התורה. והחברה הישראלית בכללה, גם היא יכולה לשאול את עצמה, האם המתח הפנימי הגדול שהיה בתוכנו לפני כן - נוהל נכון? האם לא היינו יכולים להתמקד בוויכוח הענייני על דמותה של המדינה ודמותה של מערכת המשפט, ולהימנע מיצירת קרע אישי וציבורי בתוך עם ישראל? ומן השאלות, אפשר להתקדם אל התיקון, ולשאול את עצמנו איך נוכל עכשיו, כשהמלחמה מתקרבת אל סיומה, לפעול נכון יותר, איש איש בתחומו, והאומה בכללה, בבירור המשך דרכנו המשותפת בעם ישראל ובמדינת ישראל.
דומני שבשיח הפנימי בעם ישראל, אווירת התיקון ולקיחת האחריות קיימת ונוכחת. ביחידות המילואים, במקומות העבודה, בשיחות הקטנות עם האנשים ברחוב, כולם רוצים לתקן, כולם רוצים לראות את האומה מתקדמת לימים של אחדות ושל שיח מקרב ומכבד בין כל חלקי האומה. פרשת וישב וימי החנוכה הבאים עלינו לטובה מיד אחריה, הם הזדמנות לקרוא גם למנהיגים שלנו, בכל מרחבי העשייה במדינת ישראל: דברו זה עם זה, עשו את הדברים מתוך תחושה של שיתוף ואמון. עם ישראל צריך את זה. וזהו הפתח לתיקון ולהמשך בניינם של עם ישראל ושל מדינת ישראל.