כנס שנערך השבוע במרכז הרוחני אור חדש בנתניה ביוזמת ארגון לכתחילה, ועסק בשאלת החיוב בצומות החורבן הקטנים, עורר סערה ציבורית ומחלוקת חריפה בציבור הדתי.
בכנס השתתפו רבנים, אנשי רוח ואקדמיה. חלק מהמשתתפים הציגו גישות המצמצמות את החיוב בצום לאור הקמת מדינת ישראל וריבונותה בירושלים, ואחרים הדגישו את הצורך לשמר את הצומות בשל משמעותם הרוחנית והלאומית.
הדיון התמקד בצומות עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז וצום גדליה. יש לציין כי על פי ההלכה היהודית חייב לצום וכפי שכתוב בשולחן ערוך: "חייבים להתענות בתשעה באב ובי"ז בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהם".
הרב יהודה שלוש, רב מזרח נתניה, טען כי על פי דברי הגמרא במסכת ראש השנה, במצב שבו אנו שרויים היום, בו אין גזירת המלכות אלא יהודים ברחבי העולם הם בני אדם חופשיים, ויותר מכך אף יש להם שלטון שלהם בארץ ישראל, פשוט ששאלת החיוב בצומות החורבן הקטנים תלויה ברצון של כל קהילה וקהילה. הוא הוסיף ושאל, "איך ניתן לצום על המצור על ירושלים, כאשר ב-67 הפלנו את המצור על ירושלים?". הרב שלוש הדגיש כי על תשעה באב חייב לצום והדיון שגדולי ישראל צריכים לעסוק בו הוא על שאר הצומות.
הרב ניר מס, ראש ישיבת ההסדר "לב תל אביב", הסתמך על דברי הרמב"ם וטען כי במצב של חירות לאומית, ייתכן שאין עוד חיוב לצום. לדבריו, הנביא זכריה קרא לעסוק בצדק חברתי לאחר השיבה לציון, במקום להמשיך לצום כהרגל.
הרב יואל בן נון, ממייסדי ישיבת הר עציון, תיאר את חווייתו האישית כצנחן ממשחררי הכותל, ואמר כי הרגיש אז ש-2000 שנה הסתיימו באותו הרגע, והתקשה מאד בקיום הצומות. הוא תהה כיצד ניתן לצום על מצור ופריצת החומות לאחר נס ששת הימים, אך הדגיש כי הרמב"ם מלמד שהצומות נועדו לתשובה ולא רק לזיכרון.
לדבריו, הצום הוא על הסיבות שהביאו לחורבן - שחיתות, חטאים, פירוד ושנאת חינם - ושאל האם סיבות אלו כבר אינן רלוונטיות היום. עם זאת סיכם כי יש להמשיך לצום, אך לא מתוך אבל על מה שנחרב, אלא מתוך תיקון של הקיים.
לעומתם, הרב יורם קפח דחה את האפשרות להקל. הוא הדגיש כי לפי פוסקים מרכזיים, עם ישראל קיבל על עצמו את הצומות כחובה שאינה ניתנת לביטול. לדבריו, גם המציאות הביטחונית והאיומים הקיומיים על ישראל מחייבים את המשך קיומם של הצומות.
הרב רפאל דלויה, רב בי"כ בהר ברכה, טען כי שורש המחלוקת איננו טכני־הלכתי בלבד, אלא תודעתי, ונוגע לשאלה האם עם ישראל עדיין חי בתודעת גלות או מצוי בתהליך גאולי של קיבוץ גלויות. הוא מתח ביקורת על כך שהרבנות הראשית טרם פתחה דיון עומק בנושא זה.
הרב עידו פכטר טען כי עצם העובדה שהצומות נמשכים מעידה על נתק בין קיום המצוות לבין המציאות בפועל. לדבריו, כאשר בירושלים נוהרים המונים, יותר מתקופת בית שני, יש לשאול מדוע ממשיכים לצום לא מתוך תשובה ולא כזכר לחורבן, אלא מכוח ההרגל בלבד.
יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אמר כי מאז הקמת המדינה עם ישראל עסוק בהלקאה עצמית, וקרא להכיר בהישגים הרוחניים והלאומיים של מדינת ישראל, הבאים לידי ביטוי בריבוי בתי הכנסת, המקוואות והישיבות.
את הכנס סיכם משה גרוס, מנכ"ל ארגון לכתחילה, שאמר כי חשיבות הכנס חורגת מהשאלה הספציפית האם לצום בעשרה בטבת, ונוגעת לשינוי הגישה כלפי התורה, לחיבורה לחיים ולנטילת אחריות על התחדשותה כאן ועכשיו.