ישראל זיסק, אביו של סרן נריה זיסק ז"ל שנפל בקרבות ברצועת עזה, עמד בעשרה בטבת מול ציר הזמן המשפחתי הכואב: ביום שבו ציינה המשפחה את פטירת אביו, ניצול השואה משה זיסק ז"ל, הגיעה הבשורה על נפילתו של בנו.
בראיון לערוץ 7, מספר ישראל זיסק על גבורתו יוצאת הדופן של בנו, שלא המתין לקריאה רשמית עם פרוץ המלחמה. נריה, ששהה בדרום אמריקה בטיול שלאחר השירות הצבאי, החליט לשוב לישראל ביוזמתו.
"נריה יכול היה להיות 'ראש קטן'. הוא יכול להמשיך את הטיול כאילו לא קרה כלום", שיתף האב, "באותם ימים הטיסו לישראל רק מי שהיה לו צו 8. נריה פיברק סיפור שהפלוגה מחכה לו על הגדר".
נריה הציג בפני הדיילים והאחראים תכתובות וואטסאפ מפוברקות, המעידות כביכול על כך שהוא נדרש בדחיפות בחזית. "הוא היה בלי צו שמונה, אף אחד לא חיכה לו על הגדר", ציין האב. הנחישות הזו הכניעה את הנהלים. כשלא היה מקום רגיל במטוס, צוות האוויר, שהבין שיש לו עסק עם לוחם שלא יקבל 'לא' כתשובה, הושיב אותו בתא הטייס.
נריה נחת בישראל ב-10 באוקטובר, היום השלישי למלחמה, ולאחר מאמצים הצליח לחזור ליחידת השריון בה שירת - גדוד 52 של חטיבה 401.
במשך כחודשיים וחצי לחם נריה בעזה. באחד הקרבות, כשאירוע טכני חייב יציאה מהטנק תחת אש, הוא התנדב מיד, נפגע מירי צלף ונהרג. "היה אירוע שחייב יציאה החוצה מהטנק תחת אש. נריה לא היסס והתנדב לצאת כדי לפתור את הבעיה כאשר המ"פ מחפה עליו. צלף אויב פגע בו, והוא נהרג במקום. המ"פ נפצע באורח בינוני. שני החיילים שנשארו בטנק, חילצו את נריה שנפל, את המ"פ שנפצע בינוני, ואת הטנק שנתקע מחוץ לשדה הלחימה".
הבשורה הקשה הגיעה למשפחה בערב, כאשר ישראל היה לבדו בבית ונאלץ לזמן את רעייתו מבלי לגלות את הסיבה.
מתוך השבר הגדול, בחרה משפחת זיסק בדרך של עוצמה ואמונה. בשנתיים שחלפו מאז הנפילה, המשפחה ידעה שלוש חתונות ולידת נכדה. השמחה והעצב משמשים בערבוביה.
אחד הרגעים המכוננים ביותר בתקופת האבל התרחש כאשר צוות הטנק של נריה הגיע לניחום אבלים במהלך ה'שבעה'. הלוחמים, שחוו את הטראומה של הקרב ואיבוד חברם, הגיעו בחשש כבד. הם פחדו מהאשמה, מהשאלות הקשות, מהמבט של ההורים השכולים. ההורים הביטו בעיני הלוחמים הצעירים ואמרו להם משפט אחד: "פעלתם כמתבקש וכמצופה, ואנחנו אוהבים אתכם". אביו של אחד הלוחמים סיפר מאוחר יותר שהמשפט הזה הוא שהחל את תהליך השיקום של בנו מהטראומה.
ישראל מתאר את נריה כאדם שהצליח בזכות התמדה. נריה לא היה התלמיד המצטיין הקלאסי, הוא היה תלמיד בינוני, אך כזה שניחן בעקשנות בריאה. "בזכות ההתמדה שלו, בזכות העקשנות שלו הוא הוציא תעודת בגרות".
גם מנהל הישיבה שבה למד הודה בהספד שלא שיער כי יסיים קורס קצינים - אך נריה עשה זאת. הגעגועים של האב הם לדברים הקטנים והאנושיים ביותר - "לתלתלים, לצחוק, לשטותניקיות החיננית של נריה, שהיה איש של אנשים, איש של חיבורים, זה שידע לאחד את כולם סביבו".
כיום, שנתיים אחרי, ישראל זיסק בוחר שלא לשקוע בפורומים של שכול אלא להמשיך בשגרת העבודה והעשייה. "שליש ממשפחות השכולות הפסיקו לעבוד. אני חזרתי לעבודה, אשתי התחילה להתנדב עם קשישים. זו הדרך שלנו להתמודד".
המשפחה גם עסוקה בהנצחתו של נריה ז"ל. בימים אלו הם מצויים בעיצומו של קמפיין גיוס המונים להקמת בית כנסת לזכרו של נריה בקריית מלאכי, פרויקט שכבר הגיע ל-70% מהיעד. במקביל, הם נערכים להכנסת ספר תורה ולבר המצווה של בנם הקטן.