1. לא מזמן פורסמה כותרת שהכתירה אשת רדיו כ'מסייעת לשיחרור החטופים'. הרשת, כהרגלה, געשה עד מאוד. הקולות והברקים לבשו ארשת צפויה. אך למרות הפיהוק, איש לא נעדר מהמסיבה. כל מי שיכל - נכנס לפוזיציה החמימה וגעה מתוך שמיכת הפוך המגוננת את דברי הטעם הנחרצים שלו.
2. קצת לפני כן, פרסונת עיתונות מוכרת נעלבה ברדיו והשיבה 'העלבה תחת העלבה' לקולגה. העילה: עיתונאי פחות מוכר השתמש לגביו במילה 'דובי' ודובי, כנראה, פרושו הבלעדי שמן. מכאן קצרה הדרך להאשמה בשמנופוביה ובא לציון אייטם. לדידי, הדברים נאמרו בכלל בהקשר של 'חיבוק דב', אבל נניח לזה. עצרתי משתאה מעוצמת הסיטואציה; רבונו של עולם, אתה פרסונה, מוכר, מוערך, מקבל במה מרכזית, מרוויח, איך יכול להיות שנעלבת מציוץ שאולי קרא לך 'דובי'?!
3. בשלב מסוים חיברתי את הנקודות. הרדיו שבו הפרסונה 'נעלב' היה שייך לאותה קבוצת כלי תקשורת שבה פורסם שהשדרנית סייעה לשחרר חטופים... פה התחלתי לחשוד שאולי אף אחד לא באמת נעלב ואף אחד לא באמת לוקח קשה שאשת רדיו מוכתרת כמשיבת חטופים בכותרת מושכת קליקים. 'התגובות לסערות' הן הן הסחורה החדשה העוברת לסוחר. מוכרים לנו אותה באיטצלא של צדק, זה הכל. פעם אחת: "איך יתכן ששדרנית מוכתרת כמסייעת לשחרור חטופים?" ופעם אחרת זה "חשד חמור לשמנופוביה". כך או כך, אנחנו שוקעים עוד קצת בבוץ העניין שרוצים שנשקע בו. זה הכל.
4. כלי התקשורת מתחזקים את עצמם. עושים את שלהם בדרכם. מוכרים 'העלבות' ו'כותרות מסעירות' ומבסוטים על שורת ההקלקות (שאולי יביאו גם רווחים לעולם התקשורת הגוסס שטרם מצא מודל כלכלי נבון אחרי שנים רבות בהם הצליחו לשבות קהל מתמכרים משלם ומושפע). בינתיים זה עובד צולע. מייצר 'באזז' כלשהו. כותרת בגוגל חדשות. כמה מרוויחים מזה? לא יודע. אני עסוק בלתהות לגבי משתמשי הקצה של "הדרמות" הללו; איך אנשים חכמים ובעלי הגיון בריא נופלים בפח האייטמים הבנוי על לופ טעמים מוכר עד זרא? ולמה, למה עושים את זה לקהל? האם לנצח נאכל את ז'אנר החדשות 'סערות ותגובות'?
הכותב הוא מרצה, יוצר סרטונים וטקסטים. סרטו "אבא עם אלוקים" - סרט ההמשך ל"רווק עם אלוקים" ו"מדריך למתבונן האמיץ" יצא לאחרונה. מוזמנים לצפות