אויבי ישראל מנסים בכל דרך ליצור פילוג בינינו, שכן הם מבינים שבלי הפירוד אין להם שום דרך להכריע אותנו.
בפרשת השבוע אנו קוראים על החמרת עול ייצור הלבנים על בני ישראל במצרים, המוסברת בתכניתו של פרעה למנוע מעם ישראל לעסוק בתקווה ובציפייה לישועה, ולהשיב את כל מבטם ומגמתם אל המצוקה היומיומית: "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ־בָהּ וְאַל־יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי־שָׁקֶר" (שמות ה, ט).
אך מעיון בהמשך הפרשה ניתן ללמוד, שהיתה גם מגמה נסתרת, ליצור מתח פנימי ופילוג בעם ישראל. בתחילת הפרשה פרעה מבחין שעם ישראל מאוחד, ולכן פרעה מדבר על העם בלשון יחיד: "וַיֹּאמֶר אֶל־עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּו" שם א, ט). ועל כן ברגע שהוא מבין שמשה ואהרן מנסים לקרוא לעם לעבודת ה', הוא בוחר בדרך שתפלג את העם.
עם ישראל לא יצליח, כמובן, לעמוד בדרישות הבלתי אפשריות, והשוטרים יספגו את המכות: "וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם־תְּמוֹל גַּם־הַיּוֹם" (שם פס' יד). הכאת השוטרים מביאה אותם לצעוק אל פרעה, והוא משיב להם תשובה, שמטרתה היא להטיל את האשם על משה ואהרן: "וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל־כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה'" (פס' יז). פרעה מבין היטב, שיצירת הקשר בין היוזמה של משה ואהרן לבין החמרת העבודה, עשויה ליצור מתח פנימי בין העם לבין משה ואהרן, ואולי אפילו בין קבוצות שונות בתוך העם.
ואכן, מיד לאחר מכן מתוארים דברים קשים המוטחים במשה ואהרן כאשר הם יוצאים מאת פרעה: "וַיִּפְגְּעוּ אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (שם פס' כ-כא).
מי אומר את הדבר הזה? באופן פשוט אלו השוטרים עצמם (וכך עולה מדברי אבן עזרא ורמב"ן להלן בפסוק כב), שכן זהו המשך הכתוב המתאר את מצוקתם של השוטרים. אמנם על פי המדרש השוטרים הם צדיקים מאד בכך שהם סובלים על גבם את העול של עם ישראל כולו, ולכן הם זכו להיות הסנהדרין (רש"י פס' יד ע"פ ספרי), אך דווקא מתוך דאגתם העמוקה של השוטרים לעם ישראל, הם שמפנים אל משה ואהרן את הביקורת הקשה. הרי גם משה רבנו בעצמו אמר לאחר מכן לקדוש ברוך הוא: "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (פס' כג). אמנם הקדוש ברוך הוא מוכיח אותו על כך (רש"י בתחילת פרשת וארא, ו, א) אך עדיין, אם משה רבנו בעצמו אומר את הדברים לפני ה', אין להתפלא על כך שהשוטרים הצדיקים הם שאומרים זאת למשה ולאהרן.
עם זאת, רש"י מביא שני פירושים נוספים: האחד הוא שמדובר ב"אנשים מבני ישראל" [ולא השוטרים הצדיקים (שפתי חכמים)], והשני, על פי המדרש, שהיו אלה דתן ואבירם. דתן ואבירם נזכרים בשמם לראשונה רק בפרשת קורח, אך רש"י מביא את המדרש (גמ' נדרים סד, א) האומר שכל מקום שבו כתוב "ניצים" או "ניצבים" הכוונה היא אליהם, שכן נאמר עליהם בפרשת קורח: "וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים" (במדבר טז, כז).
מדוע חז"ל בחרו למקד את האמירה הזאת דווקא בדתן ואבירם? אפשרות אחת היא שהם ביקשו לומר שלא מדובר בשוטרים הצדיקים או בסתם אנשים מישראל, אלא ברשעים המוכרים לנו, המקפידים תמיד להשמיע קול שלילי ומערער. לפי כיוון זה, גם אם לא היו אלה דתן ואבירם עצמם, מדובר ברשעים שבשוליים, המשרים אווירה שלילית על העם כולו, על אף שהם מעטים.
אך ייתכן שיש כאן מסר עמוק יותר: בתוך כל אחד מאיתנו קיים איזה יצר-הרע המבקש לדחוף אותנו ללכת בדרכם של דתן ואבירם, המנסה לגרור אותנו למחלוקת שאינה לשם שמיים. להטיח האשמות זה בזה, לחפש אשמים בלי למצוא פתרונות, ולצאת נגד הכלל במקום להתמודד עם המצוקה האמיתית שעמה עלינו להתמודד כאומה.
לפי זה, חז"ל מייחסים את הדברים לדתן ואבירם כדי לקרוא לנו להבין שעל כל אחד מאיתנו להתגבר על הדחף הנמוך הזה, ולמצוא את הדרך הנכונה להעביר ביקורת עניינית ולהתקדם ביחד. להבין שאויבינו הם שמנסים לפלג אותנו, ולכן עלינו לעמוד מאוחדים. הביקורת צריכה להיות בונה ומחברת, מתוך הבנה שגם מי שעומד מולנו ודרכו שונה, רוצה בסופו של דבר בטובתו של עם ישראל.
הבנה זו במהלך של פרעה, מתחברת ישירות לדברים ששמעתי מאלי אלבג, אביה של שורדת השבי הגיבורה, התצפיתנית לירי אלבג. הוא סיפר מפיה של בתו, שאנשי החמאס ציינו זאת בפירוש: הם פועלים ליצירת פילוג בינינו. זו היתה אחת המטרות המרכזית שלהם בהחזקת החטופים בידם לאורך זמן. הם הבינו שכאשר עם ישראל מאוחד אין להם סיכוי לעמוד מולו, ולכן הם רואים בפירוד את ההזדמנות הגדולה שלהם. אסור לנו לשתף פעולה עם המזימה הזאת. זהו בדיוק המהלך שפרעה ניסה להוביל - להכות את השוטרים, כדי שהם בעצמם, או העם בכללו, או אפילו דתן ואבירם, יתלוננו ויעוררו כעס בעם כלפי משה ואהרן, ויגרמו להאשמות הדדיות בתוך העם, ובכך יביאו את העם להשלמה עם המצב הקשה במצרים, בגלל חוסר היכולת להתאחד.
והקב"ה מצילנו מידם. עם הופעתו של עם ישראל בעולם, ניתנה לנו גם, כתכונה יסודית, היכולת להתאחד, ובמיוחד בשעת צרה. אנו יודעים כי אנו עם אחד: "וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב ז, כג). כשאנחנו פועלים יחד, אויבינו באמת אינם יכולים לנו. הגאולה החלה כאשר עם ישראל כולו האמין בקריאה האלוקית ובשליחותם של משה ואהרן: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־פָקַד ה' אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת־עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (לעיל ד, לא).
מתוך האמונה המשותפת של העם כולו, גם עתה עם הכבדת העבודה, העם חוזר ומתאחד על אף הקשיים. מתוך העשייה המשותפת, הוציא הקדוש ברוך הוא את עם ישראל ממצרים. אנו מתפללים אל הקב"ה שייתן לנו גם היום את הכוח לפעול באחדות עד הישועה, בשובו של החלל החטוף רס"ל רן גואילי הי"ד לקבר ישראל, ועד לפירוק חמאס מנשקו, והשלמת הניצחון.