שנתיים של לחימה עיקשת בחזיתות השונות הוכיחו כי עוצמתו של צה"ל אינה נשענת רק על טכנולוגיה מתקדמת או על עליונות אווירית, אלא על הרוח המנשבת בקרב לוחמיו.
בתוך המערכה הממושכת הזו, בולטת דמותם של לוחמי הישיבות והמכינות - חיילים שספוגים באהבת ישראל עמוקה ובאמונה יוקדת בנצח ישראל.
התקרית האחרונה בטקס חטיבת גולני בה הופיעו נשים שלא בצניעות אל מול לוחמים יראי ה' והדיונים סביבה הציפו אל פני השטח שינוי תודעתי עמוק: תם העידן שבו הצעיר הדתי, ירא השמים, השפיל מבט או נאלם דום אל מול תפיסות עולם המנוגדות לאמונתו. הלוחמים של היום מבינים את מה שההיסטוריה שלנו לימדה אותנו לאורך דורות - צבא הגנה לישראל אינו ככל צבאות הגויים.
להוי ידוע כי הניצחון בשדה הקרב אינו מנותק מהמדרגה הרוחנית של המחנה. המושג "והיה מחניך קדוש" אינו סיסמה ארכאית, אלא תוכנית עבודה מבצעית. החיילים הללו יודעים כי השמירה על טהרת המחנה, ההתרחקות מערבוביה ומהיעדר צניעות ("ערוות דבר"), היא הערובה האמיתית לסייעתא דשמיא (עזרה משמים, כן עזרה משמים!) בקרב. הם מבינים כי פגיעה ברוח וביסודות הקדושה מחלישה את החוסן הפנימי של הצבא.
שנים רבות מדי חשו צעירים דתיים בצה"ל כי עליהם "להתנצל" על אמונתם, או שנדחקו לפינה והושתקו מתוך חולשה חברתית או בלבול ערכי. שנת 2026 למניינם. פוגשת דור אחר. זהו דור שאינו פועל מתוך התרסה, אלא מתוך ביטחון עצמי עמוק בצדקת הדרך. הם לא שותקים יותר לא כי הם מחפשים עימות, אלא כי הם מבינים שהאחריות על גורל המדינה והצבא מונחת גם על כתפיהם הרוחניות.
הם יודעים כי חוסר צניעות מסכן את בטחון הלוחמים ממש ומשתק את הצבא, "ערך" השוויון, הורג את הניצחון.
יש להצדיע לחיילים הללו. אלו שמשלבים ספרא וסייפא ללא מורא. העמידה שלהם על עקרונות הטהרה והקדושה בתוך המערכת הצבאית אינה "הקצנה", אלא חזרה לשורשים הבריאים של עם ישראל. במלחמה הארוכה הזו, הרוח היא שתנצח - ורוחם של בני הישיבות, מלאת האמונה והעוז, היא הלפיד ההולך לפני המחנה. אשריכם, יהי חלקי עמכם.