אנחנו לומדים שיעור באמונה ובסבלנות-לאומית, מן הביקורת המרומזת על משה רבנו בפתיחתה של פרשת וארא, מתשובתו של הרב צבי יהודה זצ"ל ללוחם שחזר מהתופת במלחמת יום הכיפורים, ומן ההתמודדות עם התמשכות המערכה הנוכחית.
בין כל התכונות הנדרשות לעם ישראל, לנוכח השליחות המיוחדת שלנו כעם, וההיסטוריה המיוחדת שלנו הנגזרת ממנה, נדרשת מאיתנו היכולת לגלות אורך רוח, אישי ולאומי. גם כאשר הישועה נמצאת כבר מעבר לפינה, אנחנו חייבים להיות מסוגלים לקחת אוויר, ולצפות להשלמת המהלך האלוקי בקצב ובדרך שיבחר לנו הקב"ה.
פרשת השבוע נפתחת, לפי דברי חז"ל במדרש המובאים כאן בפירוש רש"י, בדברי ביקורת כלפי משה רבנו. הכתוב פותח במילים: "וַיְדַבֵּר אלוקים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'" (שמות ו, ב). הקדוש ברוך הוא עומד להציג בפני עם ישראל כעת את ארבע לשונות הגאולה, "וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי..." ולהבטיח להם שהם ייצאו ממצרים בקרוב, אך בינתיים הוא פונה למשה בדברי ביקורת. "וַיְדַבֵּר" היא לשון קשה לעומת "ויאמר", ו"אלוקים" - לשון מידת הדין. זאת משום שבסוף הפרשה הקודמת הקשה משה רבנו על המהלך האלוקי, ושאל: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי... וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג). על כך אומר רש"י, שעל דברים אלו של משה רבנו - נאמרה לו תשובה בלשון קשה.
חז"ל במדרש מתארים את דברי ה' בפירוט: "אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין" (סנהדרין קיא ע"א, שמות רבה פרשה ו, אות ד). חבל על האבות שכבר אינם. הקדוש ברוך הוא אומר למשה: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו, ג).
האבות ראו את ההבטחות (שזו משמעותו של שם ש-ד-י לפי רש"י) אך לא זכו לראות את התממשות הדברים בפועל (וזו הכוונה לפי רש"י בסיומת של הפסוק " וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"). אומר המדרש: האבות קיבלו הבטחות על הארץ, ובכל זאת אברהם נאלץ לקנות את מערת המכפלה, יצחק נאלץ לריב על בארות המים ויעקב נאלץ לקנות את חלקת השדה בשכם - והם לא הרהרו אחר מידותיי. ואילו אתה, משה, רק התחלת בשליחות וכבר אתה מתלונן?
המדרש הזה מפתיע, שכן הוא עומד לכאורה בניגוד לפשט. הרי האבות לא זכו לראות את ההתגשמות משום שהיא יועדה לדורות הבאים, ולכן אין פלא שהם מקבלים את ההבטחה כמהלך עתידי, שהם אינם אמורים לראות אותו קורה בשטח. לעומת זאת, משה רבנו נמצא בנקודת זמן שונה לחלוטין - הוא מקבל כעת את ההבטחה שהדברים עומדים להתרחש עכשיו.
עכשיו מתחילות להתממש ארבע הלשונות של הגאולה, עכשיו עתיד להופיע שם ה' המפורש בהופעתו העוצמתית המיועדת לדור הזה, עכשיו עתידים להתרחש ניסים, כפי שמסביר הרמב"ן (כאן פס' ג'): ה' ישבית את כל מערכות הטבע, וינהל את המציאות באופן ישיר, ללא כל מגבלות טבעיות. אם כן, לכאורה הציפייה של משה שהגאולה תתרחש מיד היא הגיונית ומתבקשת, בשונה מהאבות.
על כורחנו, התשובה היא שגם משה רבנו, אפילו כשהקדוש ברוך הוא מבשר לו שהגאולה מעבר לפינה, נדרש לאורך רוח. עלינו להבין שהקדוש ברוך הוא מנהל את הדברים לא על פי התוכניות שלנו. יש לקב"ה הנהגה בעולם. אנחנו אכן רואים ישועות ורואים התקדמות, אך בדרך יכולות להיות גם נפילות. ולכן בד בבד עם ההבטחה לישועה קרובה, נדרשת גם האמונה ארוכת הטווח, והיכולת להתמודד עם הקשיים שבדרך.
מספר הרב יהושע בן מאיר שליט"א, שהוא חזר כרב צבאי מהקרבות הקשים ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, לאחר שהוא ראה את המראות הקשים בתהליך איסוף החללים. עוד לפני הגיעו הביתה, הוא הקדים לבוא אל ביתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בשעת לילה מאוחרת. הרב צבי יהודה, עוד לפני שדיבר איתו, פתח את אשנב הדלת ושאל אותו: "איפה החוזה? הבאת את החוזה?". הרב בן מאיר חשב שהרב לא מזהה אותו בגלל השעה והחשיכה, וניסה להסביר לרב שזה הוא שחזר עתה מהצבא. הרב צבי יהודה זצ"ל הכניס אותו לביתו, הושיב אותו, ושאל: "האם הבאת את החוזה עם הקדוש ברוך הוא, שבו הוא הבטיח לך איך בדיוק הדברים ייראו? אין לך חוזה כזה. אז מה אתה רוצה?".
אנחנו זוכים לראות התקדמות - צעד אחר צעד, שלב אחר שלב. בדרך יש נפילות, אנחנו לא תמיד מבינים אותן והן כואבות לנו מאוד. כשאני משוחח עם תלמידים מהישיבה שחזרו מהלחימה בכפר עזה או בבארי, ושומע מה הם ראו ומה הם חוו שם - אלו מראות נוראיים, מראות של גלות. ועדיין, ישנו הבדל של שמיים וארץ בין זה לבין הגלות. בגלות לא היה מי שידרוש את דמנו ומי שייפרע משונאינו. כעת זו השליחות שלנו. הקב"ה נתן לנו את הכוח לעשות חיל בדור הזה, וזו האחריות שלנו לפעול להשיב לעם ישראל את הביטחון והשלום ואת מעמדו בעיני העולם כולו.
הקדוש ברוך הוא שולח אותנו בדור הזה לדרוש את דמנו, להעניש את אויבינו כראוי להם, ולדאוג שהם לא ימשיכו להתקיים לצידנו במתכונת הזאת. זו הזכות הגדולה שיש לנו בדור הזה. ועם כל הזכות הזאת, עדיין חובה עלינו להתאזר באורך רוח ולהבין שהקדוש ברוך הוא מכוון את הדברים.
אנו מתפללים שמתוך מסירות הנפש - הן של הלוחמים והן של העורף להמשיך לבנות את הארץ ולשמור על המדינה - יסייע הקב"ה בידינו להגיע בקרוב אל הניצחון במערכה הזו, בשובו של החלל האחרון גיבור ישראל רס"ל רן גואילי הי"ד לקבר ישראל, ובפירוק חמאס מנשקו, ויקיים בנו הקדוש ברוך במהרה הוא את הפסוק המסיים את פסקת הפתיחה של פרשתנו: "וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" (שמות ו, ח).