אימפריות נופלות וצבאות מתפרקים. ברגע שהקדוש ברוך הוא מחליט, זה פשוט קורה. זהו חלק מהותי בהשגחה שיש לקדוש ברוך הוא בעולם. השגחה שאינה רק פרטית לכל אדם או לאומית לעם ישראל, אלא הכוונה כללית של העולם כולו, בדרך שמוליך אותנו הקב"ה עד לתיקון העולם ועד הגאולה השלמה.

בפרשת בא, בהכנה למכת בכורות, מצווה הקב"ה את עם ישראל לתת מדמו של קרבן הפסח על המשקוף ועל שתי המזוזות. ואז, בעת המכה, יראה הקב"ה את הדם, ויפסח על בתי בני ישראל. לשון הפסוק המסביר את משמעותו של הדם בפתח הבית היא: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם" (שמות יב, יג).

על פסוק זה נביא להלן דרוש על דרך הרמז, ששמעתי בצעירותי ממו"ר הרה"ג אלימלך מלר זצ"ל בשם הגר"א [אך ראיתי שהוא מובא אצל גדולים נוספים, ראו למשל "אמרי נועם" של האדמו"ר מדז'יקוב (אות כט)] אך ניתן לצקת בו עומק. כדי להבין את הדרוש, נקדים את דברי הרשב"א בתשובה (חלק ד סימן קפז), המספר על ויכוח שהיה לו עם גוי. אותו גוי טען כי בספר חגי כתוב: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" (חגי ב, ט).

כיוון שהנביא חגי התייחס לבית המקדש השני כאל הבית "האחרון", טען הגוי שזו ראייה לכך שלא יהיה בית מקדש שלישי. השיב לו הרשב"א כי בשפה העברית, המילה "אחרון" פירושה דבר הבא לאחר דבר אחר, ואין היא מעידה בהכרח שאין דבר נוסף אחריו.

הרשב"א מביא שתי דוגמאות מן התורה לכך שזוהי משמעות המילה "אחרון". האחת מספר בראשית, שם יעקב מסדר לקראת המפגש עם עשו את הילדים והנשים: "וַיָּשֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:" (בראשית לג, ב). לאה וילדיה מוגדרים "אחרונים" כי הם אחרי הראשונים, ואחריהם יש עוד אחרונים, רחל ויוסף. הדוגמה השנייה מופיעה בפרשת שמות, שם נותן הקדוש ברוך הוא למשה שלושה אותות להציג לפני בני ישראל. על האות השני נאמר: "וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הֶאַחֲרוֹן" (שמות ד, ח). התורה מגדירה את האות השני "אחרון", אף על פי שמיד לאחר מכן נותן הקדוש ברוך הוא אות שלישי - הפיכת מי היאור לדם.

מכאן צומח דרוש עמוק על הפסוק בפרשתנו: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם" (שמות יב, יג). על דרך הפשט, מדובר בדם קורבן הפסח המגן על בתי ישראל במכת בכורות. אולם ברמז, ה"דם" - שהוא האות השלישי בפרשת שמות - הוא האות על "הבתים", כלומר על בתי המקדש. כשם שהדם היה אות שלישי שבא אחרי האות שכונה "אחרון", כך גם בבתי המקדש יבוא בית שלישי, על אף שעל הבית השני נאמר "האחרון".

לכאורה, זהו רק רמז. אך כשאנו מעמיקים בהבנת הנקודה שבה נמצא עם ישראל, רגע לפני יציאת מצרים, כשעם ישראל מכריז על עצמו שהוא נבדל מן המצרים, מקריב את קרבן הפסח ומסמן את ביתו בדם, תוך מסירות נפש ואמונה בישועת ה', אנחנו מבינים שהרמז הזה טומן בחובו מבט עמוק מאד על ההבטחה לבניין בית המקדש השלישי. כשאנו בוחנים את מהות האותות, האות הראשון, המטה שהפך לנחש, מבטא את שליטת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית ובטבע.

האות השני, הצרעת ביד משה, מבטא השגחה פרטית על האדם ועל מעשיו. האות השלישי, הפיכת היאור לדם, קשור כבר להנהגת האימפריות. מצרים, המעצמה העולמית החזקה ששיעבדה את כולם, גילתה שברגע אחד מקור מחייתה, היאור, יכול להפוך לדם וכל קיומה יקרוס. האות המקדים את מכת הדם, הפותחת את עשר המכות, מלמד את עם ישראל על שבריריותה של האימפריה, הנראית להם כל יכולה ובלתי שבירה, ומנקודת מבטו של הקב"ה היא מתרסקת ברגע אחד.

זו הבשורה הגדולה עבור עם ישראל בגלות, התוהה כיצד הוא יוכל להתמודד מול מעצמות אדירות. הקב"ה מבטיח לנו כבר ביציאת מצרים, שכל אימפריה שנפגוש לאורך כל הדורות, יכולה לקרוס ברגע אחד כפי שקרסה מצרים. זוהי הבטחה לקיומו של בית מקדש שלישי, כי גם כשעם ישראל יצטרך להתמודד עם חורבן הבית ועם חשכת הגלות, תמיד הוא יזכור את האות של הדם, המבדיל את עם ישראל מכל העמים שסביבו, המבטא מסירות נפש של נכונות להכריז על כך גם בעומק הגלות, והרומז אל האות השלישי, אל שבריריותה של כל אימפריה אל מול ההבטחה האלוקית לעם ישראל.

ראינו זאת בתקופה האחרונה עם התפרקות ברית המועצות בשנות התשעים, וראינו זאת בהתפרקות הצבא הסורי שעמד מולנו במשך עשורים. כשמתבוננים בכך, מבינים שגם האיומים הנוכחיים מצד אימפריות כאיראן ושלוחותיה יכולים להתפוגג ברגע אחד של החלטה אלוקית. אנו עומדים ומצפים שהקדוש ברוך הוא ימשיך להוביל אותנו בתהליך המופלא של תחיית ישראל בכלל, ובניצחון המופלא במלחמה הנוכחית בפרט. שברגע אחד ייעלמו כל הקמים עלינו, ומתוך כך נזכה להתקדם צעד אחר צעד, עד לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.