בימים אלו חשפו בני משפחתו של הרב אליעזר ולדמן ראש ישיבת ניר תכנים משקיות עמוסות בפנקסים ישנים שנמצאו בעיזבונו.
הרשימות האישיות, חלקן משנות בחרותו וחלקן מהשנים הראשונות להקמת משפחתו, פורסות לראשונה את עולמו הפנימי של מי שנודע כאדם של נחת ושלווה.
"אנשים חושבים שנשמות גדולות נולדות ומאירות בעולם באופן פשוט, הם לא שמים לב לעמל הגדול שכרוך בעבודה", אמר בנו הבכור, דודי ולדמן, כשפתח צוהר לתוכן שנמצא בפנקסים. מדובר ברשימות כתובות בכתב יד צפוף, בהן תיעד הרב לו"ז יומי תובעני, כללים להתנהגות מוסרית, ושירים שכתב לעצמו - עדות לעבודה העצמית הסיזיפית שבאמצעותה בנה את אישיותו.
בפנקסים משנת תש"ח, בהיותו בן 21, מופיעות קבלות אישיות דוגמת: "לקום כל בוקר ברבע לשש כדי ללמוד משניות לפני התפילה" ו"לא לעזוב את הלימודים בלילה לפני אחת עשרה וחצי". לצד המשמעת בלימוד, ניכרת גם עבודה מתמשכת על מידות ואופי: "לדבר רק בנחת, בקול נמוך, בשום אופן שלא לכעוס ולהרים את קולי".
הרשימות חושפות ירידה לפרטי פרטים של הנהגה מוסרית: "להימנע מלדבר על אחרים בכלל", "לדון כל אדם לכף זכות", ואף שורות אישיות ונרגשות: "אני פשוט לא יכול לשמוע דיבור בגנות יחיד, מי אני שאדון על אחרים בקטנות ערכי הפעוט?".
מוטיב חוזר בכתבים הוא תביעת הענווה, שאותה כתב הרב באיות ייחודי - "עניוות". הוא שב ומזכיר לעצמו להנהיג "בשמחה, בעניוות ובאהבת השם", וקובע לעצמו לקרוא תזכורות אלו לפני כל ארוחה ולפני השינה. גם כפועל משפחתי, כשהוא כבר נשוי בשנת תשכ"א, הדרישות לא פחתו: "לא ללכת לישון לפני מישהו אחר בבית... תמיד לעזור לכל אחד".
לצד הדרישות, מתגלה גם צד אישי ופיוטי: שירים מלאי תשוקה לקרבת אלוקים, עם ביטויים כמו "לא אוכל לנוח ולשקוט עד שאשוב לדבקותו... אכן יש אלוקים בקרבי". כן נמצאו גלויות ומכתבים, ביניהם ברכה אישית מהרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שבה חתם במילים: "בציפייה ובקשת סליחה".
בין המסמכים, נמצאו גם מכתבים מתקופת מלחמת יום הכיפורים. הרב כתב אז לתלמידיו ששירתו בחזית, והביע כאב על המצב הלאומי: "המצב של עם ישראל נראה מסובך ומבולבל, ההתעלות שהייתה אז מתחילה להיעלם". הוא ראה בכך חלק מחבלי משיח שמטרתם "להוציא את העם משאננותו".
לדברי בנו דודי, הפנקסים משלימים את דמותו המלאה של הרב: לא רק ראש ישיבה ומנהיג ציבור, אלא אדם שחי את האידיאלים שדרש - בעמל מתמיד, במסירות אין קץ, ובחיבור מתמיד בין התורה לחיים עצמם.