העולם המערבי בו אנו חיים הוא עולם תובעני, ובתור כזה מה שמעניין אותן הוא הצד ההישגי. עתים הצד הפנימי לא מספיק בא לידי ביטוי בגלל מרוץ החיים.
אם הצד הפנימי לא בא לידי ביטוי ומסתפקים בציונות של קיום, הרי גם הקיום אינו מובטח כמו שאנו חשים בעליל סביב המצב הבטחוני. כדי לפעול מתוך ציונות של ייעוד חייבים בראש ובראשונה להבין את הייחודיות הישראלית. ההבנה הזאת מסתבר תביא אותנו להכרה חדה יותר שבורא העולם הטיל עלינו את התפקיד להאיר את אור האמונה, הטוב והחסד בעולם.
תפקידם המרכזי של אנשי תורה וחינוך הוא להמחיש את הייחודיות הזאת.
בשנתיים וחצי האחרונות לאור ההתקפה הרצחנית של העזתים עם ישראל הוציא לפועל את הפוטנציאל האין סופי שלו. בראש ובראשונה ראינו את האנרגיות האין סופיות של החילים במאמץ המלחמתי - ערבות מסירות ללא גבול.
אולם לא רק המערכת הצבאית הראתה את עוצמתה, העוצמה התגלתה גם במישור האזרחי. ההתנדבות האין סופית שבאה לידי ביטוי בעיקר בדאגה לחיילים, בדאגה למפונים וכד'. חז"ל מגלים לנו שעם ישראל הם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. נקודה זאת של גמילות חסד התגלתה כאן במלוא עוצמתה. ואם כבר הזכרנו את תכונת החסד הרי אי אפשר, לרגל הכנס של תורמי הכליה שנערך השבוע, שלא להזכיר את נושא תרומת הכליות הלא תאמן של הציבור הישראלי.
כאשר הייחודיות הישראלית באה לידי ביטוי, מתעורר באופן רצון להזדהות באופן פעיל עם התוכן של היהדות, ולכן לא פלא הוא שאנו רואים תופעות נרחבות של בחורים שאינם חובשי כיפה שלובשים ציצית, וכמו כן נערים ונערות ללא רקע מהבית שנוהרים לאמירת סליחות ועוד.
האנרגיות הישראליות.
אבל האמת היא שהייחודיות הישראלית צצה על פני השטח עוד הרבה קודם למלחמת שמחת תורה.
אנו קוראים בהגדה של פסח את הפסוק בספר יהושע (כד, ב-ג): 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם.. ואקח את אביכם את אברהם... וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק'. המילה וארבה נכתבת בתנ"ך ללא 'הא' - 'וארב את זרעו'. התלמוד הירושלמי (פסחים י, ה) נזקק להשמטה הזאת ומסביר לנו שהכוונה היא שהקב"ה נעשה לנו אורב במובן של משקיף. אם אנו עושים דברים טובים מקבלים שכר ואם חס וחלילה עושים דברים רעים מקבלים עונש. אנו רואים כאן את יסוד הגמול - שכר ועונש.
לכאורה הדברים אינם ברורים דיים האם יסוד השכר ועונש הוא רק בישראל, שהרי הפסוק בספר יהושע מדבר רק על עם ישראל, זרעו של אברהם, הרי ספרי הנביאים מלאים בכך שגם אומות העולם שייכות בשכר ועונש. אם כך כיצד ניתן להבין את מאמר הירושלמי?
התשובה נעוצה בסיפור המפורסם על דמא בן נתינה הגוי שהצטיין בכיבוד הורים. בשכר כיבוד ההורים זכה דמא בן נתינה לשכר של פרה אדומה, אולם מה שמעניין בסיפור השכר לדעת התלמוד הירושלמי (פאה א, א) הוא שהפרה האדומה שנולדה בעדרו נולדה באותו לילה, נס גלוי. השאלה היא מדוע אנו נזקקים כאן לנס? תשובת הירושלמי היא שהקב"ה אינו מעכב שכר מצוות בגוי. עולה מכאן שביהודי הקב"ה כן מעכב את שכר המצוות. והשאלה היא מדוע מתעכב שכר המצוות ביהודי? על השאלה מדוע הקב"ה מעכב שכר מצוות אצל יהודי ניתנו הסברים רבים ואולם חושבני שישנו הסבר שמיישב גם את השאלה מדוע נכתב לפי הירושלמי נושא הגמול רק ביחס לישראל בעוד שברור לנו שיסוד הגמול שייך גם באומות העולם.
ישנו מאמר נוסף בתלמוד הירושלמי (שקלים א, א) המתאר את עם ישראל: אין אתה יכול לעמוד על אופייה של אומה זאת. נתבעים לעגל ונותנים נתבעים למשכן ונותנים.
השורה התחתונה של הצגת המקורות מלמדת אותנו דבר נפלא. הרעיון המרכזי כאן הוא שעם ישראל מלא אנרגיות והשאלה המרכזית היא להיכן מופנים האנרגיות הללו האם לעגל או למשכן. כמעט כל מהפכה שהתחוללה בעולם אתה מוצא יהודים ממלאים בה תפקיד מרכזי. אם עם ישראל מפנה את האנרגיות הללו לכיוונים חיוביים, הרי שהוא בונה את העולם, ואם האנרגיות הללו מופנים לכיוון שלילי, הרי הן הורסות את העולם.
כמובן שגם לגוי יש בחירה חופשית ולכן גם ביחס אליו ישנה מערכת של שכר ועונש, אולם בניגוד לעם ישראל הוא צפוי.
הפסוק ביהושע בא לומר שעם ישראל הוא בריאה שונה מאשר האדם המדבר, כיוון שבניגוד לישראל, המדבר, למרות שיש לו בחירה חופשית, הוא צפוי. אם הוא טוב ימשיך בדרך כלל להיות טוב ואם הוא רע ימשיך, כנראה, בדרכו הרעה ולכן אין כל עניין לעכב את שכרו. אבל עם ישראל הוא עם מלא אנרגיות ולכן הוא לא צפוי, ולא ניתן לתת לו את השכר באופן מידי.
כיצד ניתן להבין את האנרגיות הללו. התשובה היא שהקב"ה יצר בריאה מיוחדת את עם ישראל וטבע בו את הכלים לתקן את העולם. רק עם בעל אנרגיות כאלו יוכל בסופו של דבר למלא את התפקיד של תיקון העולם.
הזכרנו כבר את האנרגיות האין סופיות של חיילי ישראל במלחמה האחרונה, אולם את האנרגיות המיוחדות של עם ישראל גילינו עוד קודם לכן אצל אחינו היקרים והטועים מפגיני קפלן - נתבעים לעגל ונותנים. מפגיני קפלן הם ההוכחה הטובה ביותר לכך שעם ישראל הוא עם מיוחד מלא אנרגיות.
המשימה המוטלת לפתחנו היא להמחיש למפגיני קפלן שדווקא דרך פעולתם מוכיחה לנו את הייחודיות היהודית - הרצון האין סופי לשנות את העולם. מתוך ההבנה הזאת של הייחודיות היהודי ישנה תקווה גדולה שכוחות אלו במקום שיופנו לכיוונים של הרס, יופנו לכיוונים חיוביים של בנין העולם.