השבת גופתו של רן גואילי הוא רגע משמח; בעיקר מפני שהושבה בידי צה"ל במבצע צבאי ולא בהסכם כניעה.
יחד עם זאת, לא להתבלבל: האופוריה על "סיום המלחמה סוף סוף אחרי 843 ימים" היא תוצר הצלחתם המרשימה של אלו שניהלו קמפיין שמטרת הלחימה הייתה השבת החטופים, ובהמשך, השבת גופות של חטופים.
זו לא הייתה המטרה! המטרה האמיתית של בטחון כלל ישראל התקדמה לאין ערוך במלחמת התקומה אבל רחוקה מסיום: המצב בעזה מעורפל; שלל איומים בינלאומיים עוד לפנינו; וכל ערבי בעולם יודע כעת שנקודת התורפה של ישראל היא חטיפות.
בפרשת בשלח עם ישראל מקבל את אחת ההצלחות הגדולות בתולדותיו: קריעת ים סוף; נס שיהדהד לדורי דורות.
זהו לא סוף הדרך. מיד לאחר מכן מגיעים בני ישראל למקום בשם מרה שבו מתמודדים עם הפגנות מרירות של קפלניסטי המדבר; באופק מתקדרים ענני המלחמה עם עמלק והאתגרים האדירים של קורח, המרגלים וכיבוש הארץ עוד לפניהם.
כל זה לא סותר שעם ישראל אומר את שירת הים. שיר הוא היכולת להתרומם מעל אבק היום יום של מילים מבודדות ולגעת בממד רגשי שיוצר הרמוניה ומקצב. להתרומם מעט מעל שגרת ההווה המפורד ולגעת בעתיד המאחד: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'".
בכל אתגר שיתייצב לפנינו ניזכר בנקודות ההיי-לייט של חיסול נסראללה; מבצע עם כלביא; מבצע לב אמיץ - נאמר שירה לפני אבינו שבשמים - ונזכור שניתן לקרוע את ים סוף; שאין באמת קושי שאין לו סוף.
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.