1. כולם מתפעמים מאביתר בנאי בזמן שהספור המרתק (הרבה יותר) לדעתי - נמצא במחוזות אחרים לגמרי: דמות האב בחייו של אדם והיחס האישי שלו ל'כיבוד הורים'. זה לא סוד שלפעמים השיח על הורים נוטה לכיוון 'אוי, מה הם עשו לי!' או סר לכיוון מריר בנוסח 'אוי ואבוי, הם לא מבינים אותי בכלל! באסה'.
זה קורה כי בציבור הרחב לא מדברים מספיק על העומק הטמון במצוות 'כיבוד אב' וכמה 'אינטרס אישי' פשוט היא טומנת בחובה. רבים לא מבינים שכיבוד הורים = קרקע יציבה.
נקודה. גם אם המחיר הוא אי נעימות עזה וויתור על הרצון המדויק שלך מולם, לפעמים, למען ברכה גדולה יותר המטיבה איתך (גם) בעולם הזה. ממש כמו שבת וטהרת המשפחה; לפני הכל - המצוות נועדו לחיים טובים ונכונים יותר מבחינה טבעית, גם אם במבט עכשווי 'ממש לא בא לנו' ונדמה לנו שהגאולה נמצאת בכיוון אחר לגמרי.
2. כשמביטים על אביתר בנאי מוצאים יוצר פורה מאוד שאינו נשען על להיטי העבר אלא מתחדש כל הזמן ויוצר עניין בזכות המוזיקה החשופה שלו בלבד. עניין נדיר מאוד. לצידו, נמצא חברו הטוב הרב גפן; גם הוא פעיל מוזיקלית, אך אי אפשר להשוות לפופולריות המוקדמת בשנות ה-90, מבחינה מוזיקלית. בזמן שבנאי הביא על עצמו יצירתיות פוריה בזכות דמות אב חדש ומחזקת שאין בה מתום ("אבא אני רוצה לעמוד מולך") וצמח כאמן מחדש - חברו מבית גפן התפרסם רבות בזכות 'אמירות' והשתתפות בתוכניות ריאליטי כשופט - שדי האפילו על המוזיקה החדשה שהשיק במקביל.
3. זה כואב. מכיון שגם גפן וגם בנאי מביאים עמם כישרון ורגש אישי כלשהו שרבים מזהים כ'אותנטי' ו'חשוף'. דא עקא, שאצל בנאי לא שמעתי התרסה בוטה כנגד בית הגידול שלו. אביו שימש שופט (לא בריאליטי) וגם אימו לא התפרסמה כאמנית. לכאורה, כר נרחב לאי הסכמה הורית עם הבחירה באמנות בנימים העדינים של 'אי ההסכמה'. אבל בנאי, חרף כנותו ויכולתו האמנתית לא האשים את שורשי בית גידולו ובחר לצלול פנימה, לנשמתו החדשה, בלי למצוא טענות על הוריו ועל אחרים בכלל. הוא שידר, בלי מילים: העולם מכוון. אין מה להתלונן. זה אני. להורים האלה נולדתי ואני מקבל אותם בכבוד, לא רק באהבה. התוצאה: יוצר פורה, מוערך, רגוע, אהוב, מחובק שאף שיריו החדשים מקבלים תהודה תדיר. חלום של כל יוצר ותיק.
4. כשאתה לא בועט בבית הגידול שלך כדי להשיג 'שיר טוב עמוס כנות' ולא לועג אפילו בצחוק לקרקע עליה גדלת (גם אם היה הייתה קשה כאבן) - אתה צומח היטב. לחבק את הסיפור האישי שלך למרות הרגשות והטענות הצפות בך - זה להאמין שיש מישהו שמכוון את הכל לטובתך. הלוואי ונבין את זה גם אנחנו; האנשים שלא גדלו ב'משפחות אצולה של אמנים': 'כיבוד אב ואם' זה לא רק שקל לך ו'זורם לך' ושהקטע עם ההורים מושלם - אלא בעיקר כשהלב נקרע מבפנים, כשיש תסכול, אי הסכמה בוטה ואתה נלחם, בכל זאת, על 'כיבוד אב ואם' כי אתה מבין שמי שנתן את המצווה הזאת טמן בה ברכה, כך שהרווח אם תקיימנה במסירות - הוא שלך.
5. האם זה 'מקרי' שגם אביתר וגם אביב נולדו ב-73 וששניהם מחזיקים בשם דומה באותיותיו שכולל את המילה 'אב'? לא יודע. האם יצא באקראי שהיפוך אותיות 'אביב' מרמז על על הישארות עם סיפור דמות האב ('בי - אב', אביב), אל מול השתחררות מדמות האב והנעה קדימה הטמונות בלי משים בשם אביתר ('אב יתיר')? גם את זה איני יודע. אין לנו עסק בנסתרות, אך קשה להתעלם מהדמיון בין השניים ומדרך ההתמודדות שלהם עם דמות האב - כולל ההשלכות הנראות לעין המלמדות אותנו את אחד השיעורים המרתקים ביותר ביחסי אבות ובנים. הטווח הארוך גאה להציג את עצמו וככה הוא נראה: רק עם עין טובה על ההורים - אפשר למצות את הפוטנציאל האישי שלך ואביתר הוא הדוגמה למופת בתחומו.
הכותב הוא יוצר סושיאל, סרטונים וטקסטים. "אבא עם אלוקים" - סרט ההמשך ל"רווק עם אלוקים" יצא לאחרונה. מוזמנים לצפות.