מילה אחת במילון העברי משמעותית במיוחד בשיח המפלג המתנהל בחברתנו פנימה. 'בגידה'. משמעה - פעולה נוראה שבוצעה בחשאי נגדך, בידי אדם או גורם שהאמנת לו, בטחת בו.
כמובן, לא בבגידה ביחסי זוג עסקינן, אלא בביצוע פעולות נגד המדינה. חוק העונשין (סעיף 99 א, סיוע לאויב במלחמה), מדבר על כך שמי שעשה בכוונה לסייע לאויב, במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך - דינו מיתה או מאסר עולם.
שימו לב: יש עונש מוות בחוק הישראלי, עונש אשר השר איתמר בן גביר רוצה בימים אלה להחילו על מחבלי הנוח'בה שבידינו. הרגש אומר, בן-גביר צודק; המוח אומר, יש להיזהר מכך, איננו מדינה שששה לבצע הוצאות להורג. איננו איראן, איננו חמאס, איננו סין. כידוע, רק פעם אחת בוצעה הוצאה להורג בישראל - זו של הצורר הנאצי, רוצח יהודי הונגריה, אדולף אייכמן.
כבר היו וישנם בתוכנו בוגדים בישראל, מרגלים, שסייעו לאויב, הזכור שבהם ישראל בר, וגם כיום ישנם בוגדים שתמורת בצע כסף מוכרים עצמם לשטן האיראני, מעבירים לו מידע בעבור חופן דולרים. החוק בישראל רואה אפוא בחומרה רבה את עבירת הבגידה. הנתפסים עומדים לדין, אבל אף לא בית משפט אחד מצא לנכון לגזור דינם למוות.
כאשר מאן-דהוא מטיח ביריבו את המילה 'בוגד', הרי הוא מתכוון להפליל אותו במעשה החמור ביותר. לרוב השימוש במילה מוקצנת זאת כמובן אין לו הצדקה, מלמד קודם כל על אומרה, יריב פוליטי מתוסכל, כמו למשל בוגי יעלון, שמדבר חזור ודבר על "ממשלת השקר והבגידה", באין בשפתו המוקצנת ביטוי מתון יותר. ו
ישנם אחרים שהשימוש במילה 'בגידה' על כל הטיותיה נעשה שכיח על לשונם. הדבר מלמד כאמור על ההקצנה בשיח הציבורי, במיוחד מאז ה-7 באוקטובר. בשיח הימני יש המדברים אפילו על 'בגידה' צבאית בדרג המדיני.
כולנו זוכרים את האשמה כלפי מחנה הימין כי המילה 'בוגד', שהוטחה בהפגנות נגד ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הביאה לרציחתו. הסכם אוסלו המסוכן עורר זעם נגד רבין. מאז הרצח הנורא, אכן נזהרו פוליטיקאים מהשימוש השכיח במילה 'בוגד' או 'בגידה' ומי שכן נקט בה כנגד יריב פוליטי, מיד קמו עליו, שהנה הוא ימיט עלינו רצח פוליטי נוסף.
עברו שנים, והמילה הקשה הזאת, 'בגידה', נעשתה שכיחה בשיח בין היריבים הפוליטיים - בעיקר מצד אירגוני שמאל ודובריו, בכנסת, בהפגנות, בכרזות, ברשתות החברתיות, כנגד הממשלה הנבחרת, הלגיטימית, עד כדי עלילת דם של ממש.
אין איפוק, אין גבול כיום באמירות המוקצנות, שחורגות לחלוטין מביקורת לגיטימית, כיאה למדינה דמוקרטית. ישראל עודנה במלחמת שבע החזיתות? האיומים הקיומיים שלא פסקו? גם אלה לא ימתנו את ביטויי האיבה, והמילה 'בגידה' בראשם.
בנוסעי בדרך ההלכה בין רמת-גן לתל-אביב נתקל מבטי בכרזה ענקית שאי אפשר להתעלם ממנה: "קטארגייט הבגידה מבפנים", משובצת בה תמונה שלט המכוון אל משרד ראש הממשלה. על החתום: 'אחים לנשק'. אחר-כך ראיתי את השלט על אוטובוסים.
אצלנו, אבירי שלטון החוק והמשפט, אינם מחכים לפסק הדין. הם ממהרים לחרוץ דין משלהם ולהכריז על כך בראש חוצות. התגובה לא איחרה לבוא. אירגון 'אם תרצו' מיהר להפיק כרזות שכנגד, אף הן על אוטובוסים: "אחים לנשק, אי התייצבות בגידה מבפנים".
ובכן, אלה 'בוגדים' ואלה "בוגדים" והציבור כבר נעשה אדיש לשימוש ב'בגידות', ואולי כתוצאה מכך גם משמעות המילה התרככה. מצד אחר, אי אפשר שלא לקשור את השימוש בה טרם רצח רבין למה שעלול שוב לקרות - רצח פוליטי במדינת ישראל.
זה יכול לקרות משמאל וזה יכול לקרות מימין. מכל צד עלול לצוץ רוצח פוטנציאלי, מוסת על-ידי המילה 'בגידה', ולבצע את זממו. הרצח הבא ח"ו עלול להיות, שוב, של ראש הממשלה, של שר, איש ציבור, עיתונאי. אם עברנו בשלום את טראומת רצח רבין, ספק אם רצח פוליטי נוסף לא יפתח מלחמת אזרחים. משמעה - תחילה סופה של מדינת היהודים.
זוהי יכולה להיות שעתו הגדולה של הנשיא יצחק הרצוג. רצה הגורל והוא משמש כאזרח הראשון באחת התקופות הקריטיות של המדינה. עליו לזעוק שוב ושוב ולקרוא לכל המחנות הניצים - ובמיוחד לאירגונים שופעי הכסף, שפועלים לצורך הפלת הממשלה בדרך של הסתה חריפה - הרף! שימרו על מוצא פיכם. זיכרו: מילים יכולות להרוג. במיוחד מילה נוראה, בוודאי כשאין לה שמץ של הצדקה - 'בגידה'.