1. לפני זמן מה, יצרתי סדרת כתבות על גירושין במגזר הדתי. הנושא רגיש, טעון ועצוב מאוד - אך במקום שאין איש לא נותרה ברירה אלא לדבר עליו מהזווית שמביש לעסוק בה: למה זה קורה?
לצורך העניין, יצרתי קשר עם בעלי ניסיון במטרה להבין ולהשכיל, לשמוע וללמד. האמינו לי; ה'צהוב' לא מעניין אותי. אני יותר בכיוון של להזיל דמעות מול ידיעות על פירוק בית. לרוב, אני מעדיף לא לשמוע 'סיפורי גיטין' כי הם לא באמת מספרים סיפור שמתיישב על הלב אלא מפתיעים ומבהילים. יש כותרת ענקית ודרמטית וכמעט אף פעם אין פרטים; רגע, למה? מה קרה שם?
2. הנטיה היא לקטלג כ'צהוב' את השאלה 'למה?'. 'אי אפשר באמת לדעת מה עובר בין בני זוג' - זאת אמנם אקסיומה חשובה ששומרת את העולם נקי מלשון הרע, אך היא לא תורמת לעולם דבר וחוששני שלהיפך. כמה פחד מוטמע ברווקים ששומעים יותר מדי סיפורים עצובים? איך זוגות עם קשיים יכירו את עצמם ויבינו שהם לא לבד כשאפילו דמויות ידועות לא מוכנות לשחרר תובנות לגבי שאלת ה'למה?' שמעבר להרי הבשורה המרה?
3. ראיינתי מספר פעמים בחיי 'מסדרות בתים'. מתברר שיש מקצוע כזה; אתה משלם - והגברת מסדרת את הבית ובא לסלון גואל. באחת הראיונות סיפרה לי 'המסדרת' שהיא הצילה זוג שלא הצליח לגשר על פערי הסדר שעמדו בינהם. בזמנו, חוששני שאמרתי 'וואוו'. אחרי כמה שנים וסדרת כתבות על גירושין התגבשה בי ההבנה שהתשובות לשאלה המסקרנת "למה?" - לא בהכרח מסובכת. בעזרת עדויות נדירות מכלי ראשון התגבשו בפניי מקבץ סיבות פשוטות יותר משאפשר לדמיין לשאלת ה'למה?'. בלי להכליל, אפשר לתמצת אותן לשתי קבוצות מרכזיות: א. ענייני קשים כמו צניעות; קשר זר שנכנס לתמונת הנישואין או התעללות. ב. אתגרים בחיבור האינטימי או מחלוקות לגבי ניהול הבית, הכספים, הסדר והנקיון. ג. יובש זוגי וחוסר מוטיבציה ואמונה שאפשר לשנות את המצב או להכיל אותו.
4. את תשובות הקבוצה הראשונה - פשוט להבין וגם ברור מדוע הסיפור לא יסופר. לא נעים בעליל וכואב. בסיפורי הקבוצה השלישית - אין מוטיבציה וכיום אי אפשר לשפוט בני אדם על חוסר הרצון להשאיר את הבית שלם ו'לוותר על עצמם'. זה עצוב, אך נראה שהדברים עמוקים יותר ותלויים בתפישת המציאות של האדם המושפע ממה שהולך ב'עולם הרחב'.
5. סיפורי קבוצת האמצע, הקבוצה השניה, חשובים ביותר עבור הציבור כי מהם אפשר ללמוד ולקבל כוחות והשראה. יש כאן רשימת אתגרים, אך העבודה היא בעיקר פנימית-אישית: לשחרר את הרצונות שהמקום יתנהל כמו שאת\ה רוצה - למען השלום. לוותר על הרצון זה קשה מאוד וב'ציבור הרחב' אין לגיטימציה לעשות זאת, חס וחלילה. התרבות המערבית מעריצה אנשים ש'לא מוותרים', אך המנגינה הזוגית הנצחית לא מיישרת קו לפי פייק ערכים מבחוץ ("אני לא מוותר!") אלא פשוטה הרבה יותר משאפשר לדמיין: כשהשכל הישר מבין עם הזמן ש'זה מה יש' - הוא לא נלחם ולא מספר לעצמו שהוא 'סובל' ושוקע - אלא מתאמן בלהכיל את החיים כמו שהם, למען הילדים, למען הבית, למען ההתפתחות האישית שצומחת מכל זה. כי לכך נוצרנו.
הכותב הוא מרצה ויוצר סרטונים וטקסטים לארגונים. "אבא עם אלוקים" - סרט ההמשך ל"רווק עם אלוקים" יצא לאחרונה. מוזמנים לצפות