בימים האחרונים פגשתי מספר אנשים שתהו, כל אחד בסגנונו, כיצד לאחר המלחמה נותרה עדיין קבוצה בחברה הישראלית שממשיכה להילחם בזהות ובלאומיות היהודית? כיצד הם לא רואים את מה שהתרחש כאן בשנתיים האחרונות?
בפרשת יתרו, לאחר מעמד הר סיני, אומר הקב"ה לבני ישראל "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי אליכם". במילים אחרות: אל תתבלבלו, מה שחוויתם כאן - הייתה זו התגלות שמיימית ולא דבר אחר. באופן טבעי, לאחר שאדם מתרומם ל"מעמד הר סיני" מגיעה ירידה. קשה להחזיק מעמד בגודל ולכן מתרחשת הנמכה בדיעבד של האירוע: "מה שחוויתי כאן היה סך הכל חריגה סטטיסטית ולא יותר מכך".
במהלך השנתיים האחרונות חווינו במדינת ישראל אירועים בסדר גודל תנכ"י. ישנם אנשים שמרגישים מכך מאוימים ולכן נוצרת תנועה תת-הכרתית שמגמדת את ההישגים; מתמקדת בבעיות שנותרו; ומנסה לשכנע אותנו שניתן להישאר עם התרבות ששלטה כאן בשישה באוקטובר.
הפתרון נמצא בסוף הפרשה: "ולא תעלה במעלות על מזבחי" - אנו מצווים להקים מזבח שהעלייה אליו לא תהיה בפסיעות גסות אלא בשיפוע מתון. זוהי היכולת לחוש בעלייה מתונה לאורך זמן. בפרספקטיבה רחבה האיומים הקיומיים הוסרו ממדינת ישראל; הכלכלה פורחת; הדיפסטייט מפרפר (חזק) את נשימותיו האחרונות; והמסורתיזציה בחברה הישראלית מתגברת מיום ליום. בצורה מתונה ובטוחה הזמן פועל לטובתנו. בסוף כולם יראו ש"מן השמים דיברתי אליכם".
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.