אתמול אישר הקבינט שורת חוקים ותקנות הנוגעים להסדרת קרקעות ביהודה ושומרון. בכותרות כבר מיהרו להכריז על “מהפכה", “שחרור חסמים" ו"בשורה היסטורית" לרוכשי הקרקעות וליזמים.
אבל כמו לא מעט חוקים בתחום הקרקע והנדל"ן ביהודה ושומרון, השאלה האמיתית אינה מה נכתב בכותרות - אלא מה יקרה בשטח. כדי להבין זאת, צריך לעצור רגע, להבין מה באמת השתנה, ולשאול האם החסמים והבעיות האמיתיות אכן נפתרו.
בבסיס, הקבינט העביר שלוש תקנות מרכזיות.
ביטול האיסור הירדני על מכירת קרקעות ליהודים.
מדובר בחוק משנת 1953, שהגביל במשך עשרות שנים מכירת קרקעות ביהודה ושומרון ליהודים. בפועל, גם מי שרכש קרקע עשה זאת לרוב דרך חברות רשומות, ביטול האיסור מסיר מחסום חוקי משמעותי ומבטל אפליה היסטורית, אך אינו הופך כל קרקע אוטומטית לכשרה לרכישה.
ביטול הדרישה למסלול אישורים מיוחד מול המנהל האזרחי
עד היום, מי שרצה לקנות קרקע ביהודה ושומרון לא היה יכול לבצע עסקה “רגילה" והיא הייתה חייבת לעבור דרך מסלול אישורים מיוחד במנהל האזרחי שנקרא בפועל “היתר עסקה", תהליך ארוך שלא תמיד ברור, ולעיתים נמשך שנים ויכול היה להיתקע בלי תשובה ברורה.
התקנה שאושרה מבטלת את הדרישה למסלול החריג הזה, במטרה לצמצם בירוקרטיה ולהפוך את התהליך לפשוט יותר, כזה שידמה, לפחות ברמה העקרונית, לעסקאות נדל"ן בתוך הקו הירוק.
פתיחת מרשמי הקרקעות והסרת החיסיון מרישומי המקרקעין.
החוק הירדני לא רק הגביל רכישה של יהודים אלא גם מרשמי הקרקע עצמם היו חסויים. רבים מהם אינם כוללים רישום ברור, עקבי ומעודכן. פתיחת המרשמים אמורה להגדיל שקיפות ולאפשר לרוכשים להבין טוב יותר מול מה הם עומדים.
האם זה ישנה את המצב בשטח? מדובר ללא ספק בצעד חשוב שמסמן כיוון, אך הבעיה המרכזית של שוק הקרקעות ביהודה ושומרון מעולם לא הייתה רק החוק הכתוב. היא הייתה, ונשארה, בעיית יישום.
גם אחרי שינויי חקיקה, רוכשי קרקעות ויזמים נתקלים בשורה ארוכה של חסמים: רישום קרקע שאינו מוסדר, מחלוקות על בעלות היסטורית, צורך בהוכחות זיקה מורכבות, התנהלות מול בתי דין מקומיים, לעיתים מוסלמיים, ובירוקרטיה איטית שנמשכת לא אחת שנים. בפועל, רוכש יכול לגלות בדיעבד שיש בעלים נוסף, יורש שלא אותר, או טענה לזכות בקרקע שלא הופיעה במסמכים הראשוניים.
החוק יכול להשתנות ביום אחד. מנגנוני השטח לא.
מעבר לכך, קיים פער עמוק בין הציפייה ליכולת המערכתית. שינוי חוק יוצר כותרת. שינוי שיטות עבודה דורש משאבים, כוח אדם, מדיניות עקבית וריבונות מנהלית ברורה. בלי אלה, קיים חשש שהחוק החדש יהפוך לשכבה נוספת של ציפיות מעל מציאות מורכבת שלא השתנתה באמת.
מי יאכוף בפועל את ההחלטות? מי יסלק פולשים לקרקעות? מי יכריע ויבצע פסיקה משפטית בזמן סביר? חוסר הוודאות לא נעלם, והצורך בבדיקות מעמיקות וליווי משפטי הדוק נשאר בעינו.
חשוב להציב תמרור אדום ולהזהיר מאשליה כאילו השוק הפך למוסדר, כאשר בפועל כל עסקה ביהודה ושומרון עדיין דורשת זהירות, סבלנות והבנה עמוקה של המורכבות. מי שלא מבין זאת עלול להיכנס לעסקאות עם תחושת ביטחון מוגזמת.
החוק שעבר אתמול הוא כיוון מצוין. לא רק מהלך פוליטי, אלא שינוי תפיסה חשוב. השאלה האמיתית טמונה במבחן המציאות: האם תגיע רפורמה אמיתית ברישום הקרקעות, תהיה האצה בטיפול בתיקים קיימים ואכיפה אמיתית בפועל.
אם כן - זהו צעד ראשון מבורך בדרך לפתרון אמיתי.
אם לא - מדובר בעיקר במסר הצהרתי חשוב, אך כזה שעדיין רחוק מלהיות מענה שלם למציאות המורכבת של שוק הקרקעות ביהודה ושומרון.
בנדל"ן, כמו בנדל"ן, לא הכותרות קובעות - אלא מה שקורה בשטח.
הכותב הוא דביר דימרי, יזם נדל"ן, תושב יהודה ושומרון, ומוביל קהילת הנדל"ן “יותר נדל"ן משכל".
