עיקר עניינה של פרשת משפטים הוא דיני נזיקין. אדם צריך להיזהר לא להזיק את חברו באופן ישיר ("שור") או עקיף ("בור") וכן הלאה.
אולם ישנו פסוק מיוחד בפרשה שמלמד אותנו עיקרון שכיום נוטים לשכוח: "אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים" - במידה ופורץ אלינו הביתה גנב באופן שיש חשש שבא להרוג אותנו - מותר להקדים ולהורגו (חוק "שי דרומי").
ספר החינוך במצווה של"ח משליך את הפסוק גם להתגוננות מנזק נפשי: "אם בא ישראל אחד לצער חברו בדברים הרעים - לא תצווה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו מאשר התירה התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו, שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזיקין מיד חברו, כי יש לו רשות להינצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו". במילים אחרות: מותר וחובה על האדם להגן על כבודו. האימרות הידועות של חז"ל בדבר "הנעלבין ואינן עולבין" וכו', מסביר ספר החינוך, שייכות למידת חסידות שלא מתאימות לכל אחד ולעיתים גם מזיקות למי שמנסה "להתחסד" טרם הזמן.
בתחום החינוכי - לא תמיד ההדרכה "לוותר" היא הנכונה. ילד איננו עדיין במידת חסידות ולכן יש לעודד אותו לעמוד על שלו במידה הנכונה; במישור האישי - אדם שנותן שירמסו את כבודו או כבוד משפחתו אינו חסיד אלא פחדן; במישור הציבורי אין בכלל מידת חסידות.
ציבור לא יכול למחול על זכויותיו או על כבודו. בריונים שחוסמים בשרירות לב מדינה שלמה שלא יתפלאו שקמים אנשים שחוסמים אותם; ארגונים שמרעילים במשך שנים את האוירה הציבורית שלא יתחלחלו בזמן שחושפים את פרצופם האמיתי.
לא לפחד לעמוד על האמת! לא לפחד לעמוד על שלך!