שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' התיישב באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 לשיחה מעמיקה עם הדר מילר, שבה פרש את תפיסת עולמו הכלכלית, המדינית והערכית.
הוא דיבר על מצבה של כלכלת ישראל, על הכאב סביב סוגיית הגיוס, על ההתמודדות עם הנהגת הציבור החרדי ועל היעד המדיני שהוא מציב - פירוק הרשות הפלסטינית.
בפתח השיחה הוא מתייחס למצב המשק ואומר, "אני מרגיש זכות גדולה מאוד. השקל החזק, הבורסה המתאוששת והמשך ההשקעות בהייטק הם ההוכחה שהניווט במים הסוערים מצליח".
סמוטריץ' דוחה את התפיסה שמשרד האוצר הוא גוף "קר" המרוחק מערכי הציונות הדתית. "במקום שאני גדלתי בו, עם הג'ינס והסנדלים והקרוואנים והטוריה, מה לנו ולכסף? זה מין הכרח בל יגונה במקרה הטוב", הוא משחזר בחיוך. "אבל צריך להבין - בלי כלכלה אין מדינה ואין גאולה. וההייטקיסטים האלה, שאנחנו מאוד אוהבים לפעמים לזלזל בהם, התל אביבים, מביאים את הגאולה. זאת חוויה מדהימה".
החוויה הזו כוללת מלחמה חזיתית בריכוזיות של המשק הישראלי, שסמוטריץ' רואה בה שליחות של ממש. הוא לא חושש להתעמת עם מוקדי הכוח הישנים: "מדינת ישראל זו הסתדרות שהקימה מדינה, היסטורית, ולכן אנחנו משק מאוד-מאוד ריכוזי ולא תחרותי ויקר". הוא מפרט רשימה ארוכה של חוקים ורפורמות - מחוק המטרו ועד המאבק בהון השחור - ומדגיש את המהפכה במערכת הבנקאית: "סוף סוף נפתח את הבנקים לתחרות ונוזיל את האשראי לאזרחי מדינת ישראל".
כשמגיעים לנושא יוקר המחיה והחקלאות, הטון שלו הופך נחוש עוד יותר. הוא מסרב לקבל את הטיעונים הרגשיים של איגודי החקלאים כפשוטם. "רפורמת החלב עוזרת לחקלאות, עוזרת לייצור המקומי, עוזרת לביטחון המזון. התחרות היא התרופה של החקלאות, היא לא האויב שלה".
הוא מתאר מציאות עגומה שבה הפירות והירקות הפכו למוצרי יוקרה בעוד הג'אנק פוד זול ונגיש. "כשהיינו ילדים, היינו חוזרים מבית הספר, פותחים את המקרר, לוקחים תפוח, אגס, אפרסק. היום קונים ג'אנק פוד בזול ובשביל פירות וירקות צריך משכנתא". הפתרון שלו? שוק חופשי שימשוך צעירים ליזמות חקלאית טכנולוגית.
סמוטריץ' נשאל גם על חוק הגיוס והיחסים עם המגזר החרדי. "הכאב בזה שהחרדים לא מתגייסים כאידיאל הוא בעיניי אחד הכאבים הכי גדולים בתקופה הזאת. הוא בא ממקום אמיתי, לא פוליטי. לנו זה כואב פי שתיים כי זה עוד עיוות בשם התורה שהוא נורא ואיום".
הוא מספר בגילוי לב על השינוי באורח חייו: "אני ממשפחה של חסידים. בעבר הייתי הולך לטישים של סערט ויז'ניץ ואני כבר לא הולך. קשה לי וכואב לי ואני כועס עליהם שהם לא איתנו בזה".
השיא הגיע עם נפילת בן דודו, עמישר בן דוד הי"ד, שהיה "נווט הכי טוב בצה"ל ואיש חינוך מדהים". סמוטריץ' משחזר את מוצאי השבת שבה קיבל את הבשורה המרה, ומיד לאחר מכן שמע את דברי הרב יצחק יוסף על עזיבת הארץ אם יכפו גיוס. "אני זוכר את תחושת הסכין שממש דוקרת בלב. עמישר נופל, ורגע אחר כך האגרוף הזה. הרגשתי שאני לא יכול לשתוק ולתבוע את כבודו של עמישר".
למרות הכאב, סמוטריץ' לא מוותר על השותפות הפוליטית, מתוך ראייה ריאליסטית של החלופות. הוא מבקש מהמבקרים לעשות "משחק": לרשום קואליציות חלופיות ולראות מה מקבלים ועל מה מוותרים. "מה קיבלנו בממשלה הקודמת? חמץ בבתי חולים, ניתוחים לשינוי מין, תחבורה ציבורית בשבת, עצירה של פרויקטים ביהודה ושומרון. על הגיוס אנחנו לא מוותרים, והחרדים מבינים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה".
בזירה המדינית, סמוטריץ' מסמן מטרה ברורה: מיטוט הרשות הפלסטינית. הוא דוחה את הטענות שהרשות היא הרע במיעוטו ומציע חלופה של מנהלות מוניציפליות מקומיות. "צריך למוטט את הרשות הפלסטינית, לפרק אותה. הם ינהלו ביוב, הם ינהלו חיים מוניציפליים, הם לא ינהלו ביטחון ולא יהיו קולקטיב לאומי עם שאיפות להשמיד אותנו".
סמוטריץ' מביט קדימה באופטימיות. הוא רואה בתיקון מערכת המשפט תהליך איטי אך עקבי ומציין כי "המחשבה על זבנג וגמרנו הייתה ילדותית". הוא גם מתגאה בפריחה ההתיישבותית ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל. "אנחנו משנים את המזרח התיכון מקצה לקצה", הוא אומר, ומזכיר את 11 היישובים החדשים בנגב ו-20,000 יחידות הדיור המתוכננות.
למרות המחיר האישי הכבד - אובדן הפרטיות, הלילות ללא שינה והעובדה שהוא ואשתו לא יכולים לשבת במסעדה בלי סלפי או ביקורת - הוא מרגיש שהשליחות גדולה מהכל. "בלי הגיבוי והתמיכה של אשתי והילדים לא יכולתי לעשות שום דבר. אנחנו קמים כל בוקר ומרגישים שעושים דברים גדולים למען עם ישראל".