ככל הנראה אין מישהו בעולם, למעט אולי הנשיא טראמפ, שיודע בוודאות אם תפרוץ מלחמה בימים הקרובים עם איראן.
מצד שני, ככל הנראה אין מישהו בעולם, למעט אולי השמאל הישראלי, שלא ברור לו בוודאות שבאיזשהוא שלב תהיה מלחמה עם משטר האייתולות; אם לא עכשיו אז בהמשך.
אנו נקרא בפורים את סיפור המגילה, על הסבב הקודם של המאבק בין היהודים לפרסים. בבית הכנסת אנו קוראים את סיפור המגילה בחצי שעה; במציאות נמשך הסיפור בין תשע לאחת עשרה שנים (לפי דעה אחת שלש עשרה שנים). היה ליהודים אז הרבה זמן של ציפייה.
מה הם עשו בזמן הזה? הם פעלו בני מישורים: צום ותפילה (ולכן אנו נוהגים עד היום לצום ב"תענית אסתר"), ובמקביל התכוננו מעשית ונפשית ליום פקודה. חז"ל מתארים שמרדכי יצר מערכת חינוך אדירה שתעניק חוסן ליהודים לעמוד מול סערת המלחמה המתקרבת. עיקר החינוך היה להסביר לעם ישראל שההתנגשות בינינו לבין המן האיראני היא בלתי נמנעת. לא ניתן לטמון את הראש בחול ולכרוע לפני הרשע; ואז החלו גם האימונים וההכנות הצבאיות.
גם אחרי מפלת המן, אחשוורוש לא ביטל לחלוטין את פקודת הג'נוסייד, אלא אפשר ליהודים להיקהל ולעמוד על נפשם; הרגע שבו היהודים עומדים על נפשם הוא כבר רגע הניצחון, אחר כך הוא גם יתממש בפועל.
גם כאן. המלחמה תבוא והניצחון יבוא. בעזרת ה'.