סביב הרצאתו של הדיין הרב זרביב, שהרס ללא ספור בתים ברצועת עזה, הועלה הפסוק: "ונשמרת מכל דבר רע", פסוק שנאמר בהקשר למחנה צבא היוצא למלחמה.
אומר התלמוד הירושלמי (פאה א, א): "ונשמרת מכל דבר רע", זו אזהרה שלא לדבר לשון הרע. כיצד הדברים קשורים למחנה היוצא למלחמה?
ל"משך חכמה" על פסוק זה (דברים כג, י) יש הסבר מעניין. הוא טוען שיש כאן אזהרה שלא לפגוע בביטחון השדה. אם נתרגם את הדברים למציאות בשטח, הרי שתמיד צריך להיזהר שלא לחשוף סודות, אך כאשר אנו נמצאים במערכה יש להיזהר שבעתיים. מסתבר שהאיסור כולל לא רק הדלפות, אלא גם תקשורת שמרדדת כל העת ואינה עושה את חובתה להגברת המוטיבציה של הלוחמים.
הרמב"ן, כאשר הוא מתייחס לפסוק זה, קובע שפשט הפסוק הוא שגם במחנה יש לשמור על הרמה הרוחנית, וחס וחלילה להיכשל בעוונות. מוסיף הרמב"ן שהפסוק מחדש את נושא האחדות, שכן לשון הרע במלחמה מביא למחלוקת, שהיא האויב הגדול ביותר. מחלוקת היא דבר הרסני גם שלא בשעת מערכה, אולם בתוך המערכה היא קשה שבעתיים. וברוך השם, בתוך המערכה העכשווית אנו מגלים בצבא אחדות מלאה.
ישנו מאמר נוסף בירושלמי (שבת ב, ו) השופך אור על הפסוק. הירושלמי שואל: האם רק במלחמה אדם צריך שמירה? האם אין האדם צריך להישמר בכל מצב? והתשובה היא שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. במילים אחרות, מצב מלחמה הוא מצב מסוכן המצריך שמירה יתרה.
ננסה להמחיש את הדבר דרך התנהלותו של הרב זרביב.
גם במציאות השוטפת, במקרה, למשל, של פיגוע, כל אחד מבין שצריך להרוס את בית המחבל, ואם לא עושים זאת הרי זה דבר רע. אולם כאשר מדובר במלחמה, יש כאן חובה כפולה ומכופלת להרוס את בתי המחבלים, שכן אם לא נעשה זאת הם עלולים בקלות להצמיד חומרי חבלה לבתים שאליהם נכנסים חיילים, והדבר יגבה את חייהם של רבים מחיילינו. הדוגמה של הרב זרביב היא דוגמה ברורה לציווי התורה להישמר יותר בשעת מלחמה, שלא לעשות דבר רע. יש להישמר ככל האפשר מלחוס על הבתים, שאין דבר רע ממנו.
הקב"ה נמצא במחנה הצבאי
הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" מופיע בתוך קבוצת פסוקים הדורשת התנהגות נאותה במחנה הצבאי, ולא עוד אלא שדורשת גם טהרה והיגיינה. יש הסבורים שהקב"ה נמצא רק בבתי הכנסת ובבתי המדרש. מלמדת אותנו התורה שהקב"ה נמצא איתנו לא פחות, ואולי אף יותר, גם במחנה הצבאי, כיוון שבמחנה צריכים לא רק להישמר אלא זקוקים גם לעזרה שמימית, "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחנך קדוש".
מאמר נוסף המדגיש את השראת השכינה במחנה הוא מאמר הירושלמי (שבת ב, ו), הקובע שבניגוד למלכי אומות העולם, שמלחמותיהם מתנהלות לפי הטבע האנושי, הרי שבמלחמה שבה מעורב ישראל, בית דין של מעלה יושב ודן האם עם ישראל ינצח או יפסיד.
הצבא הישראלי
הרמב"ן על הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג, י) אמנם כותב שזה אינו הפשט, אולם הוא מזהיר שלא להיכנס במלחמה למצבים של תחושות עמוקות של כעס ואכזריות, כדרך שנוהגים החיילים היוצאים למלחמה בצבאות אומות העולם. כמובן שיש צורך באזהרה כזאת משני טעמים. הטעם האחד הוא שהאדם, הנמצא במצב של חוסר ודאות, עלול לפעול בצורה לא נכונה (שינוי וסת תחילת חולי מעיים). הטעם השני הוא שהתנהגות צבאות רוב האומות האחרות נובעת מסוג של תרבות, ויש חשש שתרבות זו תשפיע גם על החייל הישראלי לרעה.
בפרשת אשת יפת תואר מביא הרמב"ן את מחלוקת התלמודים: האם התורה מתירה לקיים יחסי אישות עם שבויה, כפי שאומר התלמוד הבבלי ומובא ברש"י, או שאסור לגעת בה עד שהיא מתגנה עליו במשך חודש ימים ורק אז מותר לו לקחתה לאישה, כפי שאומר התלמוד הירושלמי (מכות ב, ו). הרמב"ן קובע שפשט התורה הוא כדברי הירושלמי. הפועל היוצא מהבנה זו הוא שהחייל הישראלי במלחמה, בשום פנים ואופן, אינו יורד מדרגת האדם שבו, והוא שולט היטב ביצריו.
יתר על כן, אם אנו בוחנים את המציאות ומתבוננים בפליאה בדמותם של חיילי צה"ל, המסקנה הפשוטה היא שאם באזרחות אנו יכולים אמנם להצביע על פוטנציאל גבוה של רוב החיילים, הרי שבמלחמה הפוטנציאל הזה יוצא אל הפועל. במלחמה לא רק שהחייל הישראלי אינו נכנס למצבים של כעס ואכזריות, אלא שהוא הופך לאדם טוב יותר. ואם אפשר לומר שהמלחמה היא המבחן האמיתי של האדם, הרי שבמלחמה מתגלה בפועל האיכות המיוחדת של עם ישראל.
ואם אומר הרב קוק שבשעת מלחמה מתעורר אורו של משיח, כלומר העולם נעשה טוב יותר משום שחלק גדול מן הרשעה שבעולם נעלם, הרי שבמציאות שבה עם ישראל נוטל חלק במלחמה, חלק מרכזי מן הטוב המושפע בעולם הוא הטוב המתגלה בצבא היהודי.
ואם נרצה להסביר את העובדה שפוטנציאל זה מתגלה במלחמות ישראל בצורה כה משמעותית, הרי שהדברים נובעים, ראשית, מן ההבנה שאנו מייצגים את הטוב ונלחמים נגד הרע, ושנית מכך שאנו מתקשרים אל כלל ישראל והצד הפרטי בולט פחות באישיותנו. הצד הפרטי מפריע פעמים רבות לטוב האנושי לצאת אל הפועל, מה שאין כן כאשר אנו מתחברים אל כלל ישראל.