בפרשת תרומה אנו מצווים על בניית המשכן, שעליו נאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). מיד לאחר פרשת הפתיחה מתחיל הציווי על הקמת כלי המקדש, ובראשם ארון הברית. הפסוק הפותח את הציווי על בניית ארון הברית שונה מן הציווי על שאר הכלים. הציווי לבניית הארון הוא "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים" (שמות כה, י), בעוד שבהמשך הדרך, לגבי שאר הכלים, נאמר "ועשית".
המדרש (שמות רבה פרשה לד אות ב) עומד על שינוי זה, ומסביר כי הארון מייצג את התורה, שהרי בו היו לוחות הברית ובו היה ספר התורה שכתב משה רבנו (בבא בתרא יד, א-ב) ולכן "אמר רבי יהודה בר שלום, אמר לו הקב"ה: 'יבואו כולם ויעסקו בארון, כדי שיזכו כולם לתורה'". בכל מה שקשור לתורה, עם ישראל כולו צריך להיות שותף. לא רק שכולנו שותפים בקבלת התורה "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שמות יט, ב), אלא כולנו שותפים גם בלימוד התורה. התורה פתוחה לכולם; כל אחד צריך להרגיש שהתורה שייכת לו, שהוא יכול לפתוח תנ"ך או גמרא וללמוד. החידוש של כל יחיד ויחיד יכול להישמע ולהילמד, ורק החיבור של כלל ישראל בבית המדרש יוצר את התורה הלאומית המלאה שלנו.
האבן עזרא נותן הסבר שנראה טכני אך הוא עמוק מאוד. הוא אומר שכתוב "ועשו" כי לפני רגע נאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם... וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה, ח-ט). לכן פתחנו גם כאן בלשון רבים - "ועשו". עומק בפירושו ל האבן עזרא הוא, שהתורה משווה בין בניית המשכן בכללו לבין בניית הארון. בעוד שלשאר הכלים שבמשכן, המנורה, השולחן ומזבח הקטורת, יש תפקיד מוגדר, ואפשר לומר עליהם "ועשית" ביחיד, על ארון העדות אומרת התורה "ועשו" כפי שהיא אומרת על המשכן כולו. שריית שכינה, וחיבור אל התורה, חייבים להיות של כלל ישראל. הנקודה הפנימית של הקמת המשכן ושל השראת השכינה חייבת להיות ב"ועשו" - בעשייה משותפת.
על הכפילות "ועשו... וכן תעשו" קיימים כמה פירושים. רש"י מסביר ש"ועשו" מתייחס לציווי הזמני של הקמת המשכן עכשיו, ו"וכן תעשו" הוא ציווי לדורות, למקרה שאחד הכלים ייפגע, ולבניין בית המקדש בעתיד. הרמב"ן מסביר בהתאם לדברי המדרש שהבאנו לעיל, שהכפל בא לחזק את תחושת השותפות של כולם. כיצד כולם יכולים להיות שותפים בעשיית הארון? הרמב"ן מפרט: או שכל אחד ייתן אפילו מעט זהב, או שכל אחד יעזור עזרה מועטת במלאכה, או לפחות שיתכוון שהתרומה שלו - גם אם הוקדשה למשהו אחר - תשתלב ותשפיע על בניית הארון.
שלוש הדרכים שמציע הרמב"ן לשותפות בבניית הארון, נכונות גם אלינו, בעשייה שלנו היום בעם ישראל, ובלימוד התורה, הפרטית והלאומית. כך בנוי מעגל העשייה שלנו בבניין העם והארץ, במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, וכך בנויים מעגלי לימוד התורה שלנו. יש אחד שנותן ממש מעצמו ויש לו משאבים לתת, יש אחד שאינו יכול לתרום במשאבים אך יכול לפעול ולהתנדב, ויש אחד שמתכוון ורואה את עצמו כל הזמן כחלק בלתי נפרד מעם ישראל. שלושת המעגלים האלה מתחברים יחד לעשייה המשותפת שלנו היום.
זו הציפייה שלנו מכל חלקי העם. גם מי שאינו יכול להיות פעיל באתגרי העשייה הלאומית, בביטחון בכלכלה ובתיקון החברה, מכל סיבה שהיא, וגם מי שאינו יכול להשתתף בבניין עולם התורה מכל סיבה שהיא, יכול להתכוון ולראות את עצמו כחלק מהעם, כשותף באתגרי האומה, להתפלל להצלחת כל העוסקים בציבור באמונה, בעשייה ובתורה.
אם נשכיל כולנו לראות את המטרה המשותפת של גילוי שכינה ושל הוצאה מהכוח אל הפועל של התפקיד המיוחד של עם ישראל בעולם - להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו) - נוכל לשאת כולנו באחריות הזאת: מי בתרומה, מי בעשייה ומי בכוונה. כולנו שותפים בתהליך המופלא של תחיית ישראל וגילוי שכינה שלב אחר שלב, והידיעה הזו משפיעה יום יום על קרבת האלוקים שלנו, כפרט וכאומה.