"חדשות? טלוויזיה? אני בקושי רואה, כמעט לא פותח" - אמירה שאני שומע יותר ויותר בימים אלה בסביבתי הקרובה. משמיעים אותה אנשים, ללא הבדל דעות, ימין או שמאל.
מבטאים מיאוס גובר, ספקנות ואי-אמון ב"חכמולוגים" שמדברים ברוב חשיבות. לרוב גם אי-אפשר להבין מה נאמר בפאנלים למיניהם. האחד נכנס לדברי רעהו, הטונים גבוהים, והדיון אינו מוביל לשום דבר.
לרבים נמאס לבהות במסך, לראות אותם פרצופים - כל אחד בערוץ שלו - מלעיטים אותנו במלל אינסופי של "פרשנות". המהדורות הפכו להיות עתידניות. יתקוף או לא יתקוף? ואם יתקוף מתי זה יקרה? ישראל תצטרף או לא? האיראנים ישגרו אלינו טילים בליסטיים? זה באשר להיערכות הצבאית המאסיבית של צבא ארה"ב מול איראן.
ובאשר לבחירות אצלנו: יתקיימו במועדן או יוקדמו? מי יעמוד בראש גוש האופוזיציה? מתי יתקיימו הפריימריס בליכוד? מי הכוחות והאישים החדשים שיצטרפו למערכה?
שאלות כבדות משקל, שאלופי מיל', פוליטיקאים, מגישים ומרואיינים "מן הגורן ומן היקב", דנים בהן ומפטפטים עצמם לדעת לעינינו, מטמטמים את מוחנו. במה דעותיהם וידיעותיהם שונות מאלה המושמעות ב"פרלמנטים" של סוף השבוע, ברחבי הארץ? איזה ערך מוסף יש לדבריהם, הנשענים בעיקר על ניחושים, השערות, מקורות מוטים, מה עוד שהשחקנים הראשיים עצמם, בזירות המקומיות והבינלאומיות, עדיין לא החליטו, לא הכריעו לכאן או לכאן.
וכי מישהו יודע אם כבר נפל הפור אצל האיש החזק בעולם, הנשיא טראמפ? זה כבר כמה שבועות שצי ספינות הלחימה ונושאות המטוסים שלו משייט אל מול חופי מדינת הטרור. במקביל נערכות שיחות-דמה בניסיון לאלץ את המנהיג העליון להיכנע בדרך דיפלומטית לדרישותיה של ארה"ב.
הנשיא שנהנה לפטפט עצמו לדעת אל מול העיתונאים - אם בבית הלבן, אם במטוסו - פולט שוב ושוב את צמד המלים: "עוד נראה". האם הוא עצמו כבר החליט? כמה מפרשני הטלוויזיה שלנו - ולא רק שלנו - כנראה יודעים טוב יותר מטראמפ עצמו, מה תהיה החלטתו.
אנחנו אומה שצורכת חדשות, ולכן השעה 8 בערב, שבה נפתחות מהדורות החדשות בחמשת ערוצי הטלוויזיה, היא זמן הצפייה העמוס ביותר. הרייטינג נחלק בין כל הערוצים, לא עוד 90 ויותר אחוזי צפייה בערוץ הראשון בטרם נולדו מתחריו. השאלה היא, מי יכול להתמיד בצפייה מייגעת, שאינה מחדשת דבר?
בוודאי כאשר מהדורת החדשות מתארכת לכדי שעה וחצי, גדושה בדברת סרת טעם, בווכחנות על ביצה שלא נולדה, תוך הפגנת חשיבות עצמית של מי שכביכול יודע. היום ישמיע הערכה כזו, מחר דעתו תהיה הפוכה - אבל מי זוכר? העיקר שיש במה למלא את המהדורה, כאשר חדשות אמיתיות, כשמן כן הן, נדחקות לשוליים, אלא אם כן פרצה ידיעה חשובה ממשית.
כאן עלי לשבח דוקא את ערוץ 14. זה הערוץ שמהדורת החדשות שלו מועדפת עלי על פני הערוצים האחרים. המשמיצים יאמרו, שזהו ערוץ "ביביסטי", שאין בו "עיתונאים", שנסמך על מסרים מלשכת ראש הממשלה, שמגישיו כולם ימנים. לא בדיוק.
מהדורת חדשות 14 מועדפת עלי לא בגלל נטייה פוליטית אלא משום שאני צופה בו - אם יותר לי לומר - בעין מקצועית, כעיתונאי מנוסה, אף חבר במועצת העיתונות והתקשורת. זוהי לטעמי מהדורה קצבית, עתירת ידיעות וסקופים, עם כתבים מצויינים. הרבה מידע שאינו מובא בערוצים האחרים, מקבל הצופה אצל מגי טביבי ועמיתיה. זו כנראה גם הסיבה שהרייטינג של חדשות 14 נמצא בעלייה, מדאיג את המתחרים ובמיוחד ערוץ 12 - המוביל וגם המייגע.
אחוזי הצפייה הנאים משקפים כמובן גם את הלכי הרוח בציבור, הנוטה יותר ויותר ימינה ומעדיף לצרוך את החדשות ב-14. "אני לא פותח ערוץ 14, זה ערוץ תעמולה ולא עיתונאות", יש המתריסים כנגדי. הללו יודעים לשפוט לחומרה את הערוץ בלי שהם צופים בו. אבל מי שקצה נפשו בערוצים האחרים, על המגמתיות שלהם, גם אם אינו נימנה על מחנה הימין ורק מבקש לצרוך חדשות ענייניות וסקופים - זו המלצתי לו: להעביר בשלט אל ערוץ 14.
אני מדלג על שאר התכניות בערוץ 14. כבר כמעט שאיני צופה בתוכנית הדגל, "הפטריוטים", המשודרת ערב-ערב, אינה מסתירה שהיא מוטית לחלוטין, תעמולתית, זחוחה, עם דוברים צפויים. כך גם תכניות האירוח האחרות של הערוץ. שם לדוברים אין בלמים. ברדוגו וחבריו מימין הם תמונת ראי הפוכה לזו של רביב דרוקר, גיא פלג וחבריהם משמאל.
בינתיים שם וכאן מחכים להחלטתו של טראמפ. זו תהיה חדשה אמיתית.