גם כאשר עם ישראל נמצא בצרה או במלחמה, כבר נמצאים בתוכנו הכלים להגיע לניצחון ולגאולה השלמה. חז"ל לימדונו יסוד גדול: הקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה. בהקשר של המגילה, חז"ל אומרים זאת במסכת מגילה (יג, ב) בנוגע לבגתן ותרש.

מרדכי היהודי יושב בשער המלך, שומע אותם מתכננים לשלוח יד במלך אחשוורוש, מבין את שפתם כי הוא דובר "שבעים לשון", ומדווח על כך. הדבר נכתב בספר הזכרונות, וזהו הבסיס לכך שבאותו לילה שבו נדדה שנת המלך, נזכרים לפתע המלך ואנשיו, שעדיין לא נעשו יקר וגדולה למרדכי. כשהדבר מופיע ברגע הנכון, הוא מהווה את התשתית לגאולה.

אך באמת, אין זה רק אירוע בגתן ותרש. עצם הימצאותה של אסתר בבית אחשוורוש היא הקדמת רפואה למכה. אף שאיש לא חגג את לקיחתה, והיא הייתה שם בבחינת "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" (אסתר ב, כ), היא ניצבה במוקד הכוח ויכלה ברגע הנכון לומר: "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אסתר ז, ו). ברגע שהיא אומרת זאת, הכל מתהפך, ופתאום רואים את הדרך אל הגאולה נסללת. אמנם בכך לא הסתיימו הקשיים, שהרי היה צריך לדאוג לכך שהיהודים יוכלו להיקהל ולעמוד על נפשם, אך עצם התפנית מתרחשת על ידי דבר שכבר היה מוכן מראש.

העיקרון הזה אינו קיים רק במעבר ממכה לרפואה, אלא הוא חלק מפוטנציאל ההתקדמות הכללי של עם ישראל. בפרשות שאנו קוראים כעת - תרומה, תצווה, כי תישא, ויקהל ופקודי - אנו עוסקים בהקמת המשכן. כל התהליך הזה היה מתוכנן מראש, אלא שעם ישראל והעולם כולו טרם היו בשלים להגיע אליו. חז"ל מלמדים (בראשית רבה פרשה א) ששבעה דברים קדמו לעולם, ואחד מהם הוא מקום המזבח (פסחים נד, א). לא היה שום טעם לברוא עולם שבו בעלי חיים וצמחים רק נולדים וקמלים ללא תכלית; העולם זקוק למגמה ודרך. לכן התורה, ישראל ומקום המזבח קדמו לעולם. התורה כדרך שבה יצעד העולם אל תיקונו, עם ישראל, המופקד על תיקון העולם, ומקום המזבח - נקודת הקשר, המקום שבו העולם יוכל לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא בעבודה אחדותית, בתפילה ובעבודת ה', ולחבר בין העולם הזה לעולמות העליונים.

מעבר ללימוד המדרש על הקדמת תרופה למכה, ומעבר להבנה שזה נכון גם באשר להתקדמות ולתיקון העולם, החוכמה היא להסתכל מסביב ולראות את הכלים הללו כבר עכשיו, עוד לפני השלמת הניצחון. עלינו להביט ולומר: הכוחות להשגת הניצחון במלחמה ולהגעה לתיקון העולם נמצאים בתוכנו. גם בשעה שנגזרה הגזירה בימי המן, הפוטנציאל כבר היה קיים; סיפור בגתן ותרש כבר היה כתוב בספר הזכרונות, ואסתר כבר הייתה בארמון, אלא שלא כולם ראו זאת באותה שעה.

במלחמה הנוכחית ראינו זאת, למשל, ב"במבצע הביפרים". עוד לפני שפרצה המלחמה, כבר הוכנו האמצעים ומכשירי הקשר עם המטענים המזעריים. האנשים שלנו, אלו הדוברים "שבעים לשון", הנמצאים בכל מיני שערים של כל מיני מלכויות וארגונים, ישבו בשער הנכון עם האנשים הנכונים והכינו את התשתית. היה צריך רק לגלות זאת ברגע הנכון, הרגע שבו הכל מתהפך, המגמה משתנה והאויב נסוג. פתאום קיבלנו את הכוחות לפגוע בהנהגת חיזבאללה, ומשם ראינו את קריסת צבא סוריה, והניסים מול איראן במערכה הראשונה, מבצע "עם כלביא". המערכה עוד לא נגמרה, יש עוד מה לעשות בעזה ובאיראן, אך המגמה כבר השתנתה.

גם כשאיננו רואים בדיוק את הדרך להשלמת המשימה, הכלים כבר נמצאים בתוכנו. לא רק הביפרים הם "בגתן ותרש" של ימינו, אלא גם ה"אסתר" שלנו - הפעולה הממושכת של הצבא, האימונים הרבים, ושנות המילואים של כל אחד ואחד מאיתנו. החוסן הלאומי שחינכנו אליו את הדור הצעיר, התגלה במלוא עוזו. מי שדאג וחשב שאולי הדור הזה אינו מסוגל להילחם כמו הדורות הקודמים, נוכח שהכלים היו בתוכנו, והדור הזה קם והוציא מהכוח אל הפועל את כוחותיו הכבירים. אנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא ימשיך בתהליך הזה, וכפי שהמגילה מגלה לנו את הנסתרות, כך יאיר ה' את עינינו לגלות את הכלים שבנו, "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, יח), ונזכה לראות את הכוחות שבתוכנו, להוציא אותם מהכוח אל הפועל, ולהגיע במהרה אל הניצחון במלחמה ואל הגאולה השלמה.