בעוד שאיראן נתונה זה היום ה-16 למיתקפה עזה משולבת, ארה"ב-ישראל, שמטרתה לשחרר את אזורנו ואת ישראל בפרט ממשטר האייתולות הרצחני, ובעוד טילים מאיראן ומדרום לבנון מוסיפים ליפול עלינו ביום ובלילה, מתקיים בצל המלחמה גם סדר היום הרגיל, ככל האפשר:
ענייני תקציב וכספים קואליציוניים, מערכת החינוך הסגורה, חנינה כן או לא, המשפט שנמשך בינתיים, היועמ"שית המנותקת, בג"ץ, ובמיוחד הבחירות שממתינות באופק: היוקדמו או יתקיימו באוקטובר? היתקיימו בקרוב "מקדימות" בליכוד? האם האופוזיציה תתאחד סוף סוף תחת מנהיג אחד בניסיון לחולל מהפך?
יהיו אלה הבחירות הראשונות לאחר ה-7 באוקטובר, שבהן הציבור יכריע אם גוש הימין שמובל על-ידי הליכוד ונתניהו, ירכיב שוב את הממשלה הבאה, או שמא המרכז-שמאל יפתיע ויכבוש את השלטון. אם הן לא יוקדמו מאוקטובר, תמלא ממשלת נתניהו באופן מפתיע ארבע שנות קדנציה מלאה, וזאת בתקופה הקשה ביותר לישראל. זה יקרה אם תתגבר הקואליציה על המשברים והסיכסוכים בקרב מרכיביה, שכנראה יילכו ויגברו, ואם הליכוד תנטרל בשום-שכל את הסחיטות מצד שותפיה.
עדות לזירה הפוליטית המתחממת מצאנו בידיעה המרעישה הבאה, שקראנו ערב "שאגת הארי": "מי שהתחזק בשחקנית משמעותית הוא יו"ר מפלגת 'ישראל ביתנו', אביגדור ליברמן, שצירף לשורותיו את הדוגמנית ואושיית הרשת אושר סלים, שתנהל עבורו את הסושיאל".
אכן, ידיעה "סנסציונית", שמאפיינת את זילות החיים הפוליטיים במדינתנו. ליברמן, שבמלחמת איראן חדל מלגדף את נתניהו, המתנחל שאינו שולל שותפות עתידית עם השמאל הקיצוני, שאינו מסתיר את שאיפותיו האישיות לראשות הממשלה, "התחזק" - כך על פי הידיעה - ב...גברת סלים.
יריבו למירוץ לראשות גוש האופוזיציה, נפתלי בנט ממפלגת "בנט 2026", מנסה לאתר שחקני חיזוק אטרקטיביים לקישוט רשימתו. המיכרז פתוח. יתכן שיאסוף כמה מפליטי המפלגה המתאיינת של בני גנץ. בינתיים מסתבך בנט בשלל הצהרות סותרות ומבלבלות. האיש שהיה מנכ"ל מועצת יש"ע, ראש הממשלה וראש מפלגת שישה מנדטים - אינו מציג שמץ של מצע או אידאולוגיה. ב
מערכת הבחירות המתקרבת עקרונות אינם עיקר. רק "שמות". ממש כמו קבוצות ספורט שרוכשות כוכבים מבחוץ, לתגבר את הסגל שלהן.
מי שכן יש לו אידאולוגיה הוא יאיר גולן, ה"דמוקרט" האנטי-דמוקרטי, חסיד המדינה הפלסטינית. הנבחרת שלו דוקא ברורה: יכללו בה ראשי המאבק הקפלניסטי, מחוללי המהומות, סרבני הגיוס וכיו"ב אנארכיסטים.
בפוליטיקה שלנו, שבה אינטרסים אישיים גוברים על כל שיקול אחר, ייתכן אבסורד גדול של שת"פ בין "ישראל ביתנו" הימנית ובין "הדמוקרטים" משמאל. לבנט בוודאי אין בעייה למצוא עצמו בשותפות עימם. גם לא לגדי אייזנקוט ה"ישר". עם כל האהדה לרמטכ"ל לשעבר, ששכל את בנו היקר, מישהו יכול לומר לי, מהם עקרונות מפלגתו? מי ומי ההולכים עימו? ולא שכחנו את יאיר לפיד, אשר לפי המצב הנוכחי, נראה שאין עתיד מזהיר נשקף לו ולמפלגתו.
מנגד - הליכוד היא המפלגה הגדולה והיחידה כיום שיש לה עבר עשיר, מסורת, מוסדות, דמוקרטיה פנימית, שנמצאת בשלטון מאז 1977, עם הפסקות קצרות, עם סטיות פה ושם - שהגדולה בהן היתה הקרע שיצר אריאל שרון בהקמת "קדימה" (מי זוכר?) והובלתנו לאסון ההתנתקות. מפלגה בעלת יציבות מנהיגותית ועם חולשה פנימית גוברת והולכת, כתוצאה מן הבחירות הפנימיות.
אם רשימת המועמדים לא תשתפר, רבים וטובים יהססו להצביע עבור הליכוד. בימים אלה אנו עדים לתסיסה פנימית גוברת בתוכה, שאלמלא מנהיגותו הבלתי מעורערת של נתניהו, בוודאי יכולה להוביל לפרישות ולפיצולים. למזלה של הליכוד, מתייצבת מולה אופוזיציה מפולגת ומבולבלת. איפה הימים שבהם עיקר המאבק היה בין שתי הגדולות: העבודה או המערך מול גח"ל או הליכוד?
ואם לא די בכל אלה, צפויות להשתתף בבחירות רשימות חדשות, רובן ככולן חסרות כל סיכוי להשתחל אל הכנסת. כזוהי למשל מפלגת "המילואימניקים" של יעוז הנדל, או "עוז" של עינת וילף - שני אנשים ראויים ושאפתנים; או המפלגה שהתבשרנו על כינונה במודעות ענק - "ביחד נצליח, מפלגה יהודית-ערבית". היו"ר אבי שקד והמנכ"ל דראר אמריח מצהירים כי "סוף סוף יש בעד מי להצביע"...
לא די שהאופוזיציה עשוייה מעורות רבים, אלא שנוספות מפלגות אווירה שביום הבוחר יפילו לאשפה כמה אלפי קולות מבוזבזים. ומה באשר לסקרים? הם רק מבלבלים. איך זה שבערוץ 14 הליכוד מקבלת 35 מנדטים ובערוץ 12 - רק 26?
ואחרי שאמרנו כל זאת, צריך להמתין לשאגת הניצחון של הארי. אולי גם התמונה המפלגתית תשתנה לאחר שנעבור כליל ממלחמת איראן למערכת הבחירות.