רבינו סעדיה גאון ידוע בביטוי המיוחד שלו אין אומתנו אומה אלא בתורתיה. ביטוי זה מעמיד שאלה רצינית סביב מעמדם של היהודים שעדיין לא זכו להיות מחוברים לתורה ולמצוות.
דברים אלו של רס"ג נתמכים גם על ידי מאמר הבבלי הידוע למה נקרא שמו סיני שמשם ירדה שנאה לעולם. מקור האנטישמיות הוא העובדה שעם ישראל קיבל תורה. אף אחד אינו מפקפק בכך שהתורה היא, התוכן היהודי, היא תכנית ההפעלה של עם ישראל כדי למלא את ייעודו - תיקון עולם במלכות שדי. ברור הדבר שעצם הזכייה באוצר זה של תורה מעורר קנאה אצל אומות העולם, אולם השאלה היא האם ללא תורה אנו לא מוצאים את נושא האנטישמיות חי ובועט.
שני התלמודים מסבירים מדוע אוכלים מרור בפסח. הסיבה לכך היא לא רק מה שאנו אומרים בהגדה של פסח (שמקורו במשנה בפסחים) שהמצרים מררו את חייהם של אבותינו, אלא כמו שמרור תחילתו מתוק וסופו מר, כך גם הייתה החוויה של אבותינו במצרים. בתלמוד הירושלמי (פסחים ב, ה) מפרטים את הדברים. המתוק הוא דורו של יוסף. בדור יוסף היחס של פרעה לעם ישראל היה יחס חיובי. ואז מגיע המר, מגיע פרעה שלא ידע את יוסף, פרעה שמעביד את עם ישראל בפרך וגוזר להשליך לים את התינוקות היהודיים. לא בכדי אנו אומרים בהגדה של פסח צא ולמד. צא מהקונספציה ודע לך שהאנטישמיות היא תופעת טבע. גם אם בדור מן הדורות היא לא התגלתה בפועל, אל תסמוך על זה, בשלב זה או אחר האנטישמיות תפרוץ בחמת זעם.
הפועל היוצא ממאמר זה של הירושלמי היא שהאנטישמיות היא משהו שאנו פוגשים עוד קודם מתן תורה. ישנו מושג קודם לתורה ששמו ישראל.
חג הפסח הוא החג שבו נבחר, בפועל, עם ישראל להיות נציג הקב"ה בעולם ולא בכדי נקרא החג חג הפסח, על שם הפסיחה של הקב"ה על בתי בני ישראל, בשעה שהיכה את בכורי מצרים. השאלה המרכזית סביב מעשה הפסיחה היא מדוע הקב"ה פסח על בתי בני ישראל. ניתן, בפשטות, להכות את בכורי מצרים גם ללא פעולת הפסיחה.
התשובה היא שמעשיהם של היהודים לא היה כל כך שונים ממעשיהם של המצרים וכמו שאמרו חז"ל: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. אם כך משמעות הפסיחה היא ההבנה שבחירת ישראל אינה תלויה במעשים. הקב"ה כמו אומר החלטתי לבחור אתכם למרות המעשים. ברור הדבר שלעם ישראל ישנו תפקיד מרכזי בעולם - להאיר את אור הקב"ה בעולם, אולם מילוי התפקיד בפועל, אינו תנאי לבחירתם של ישראל. המושג ישראל אינו קשור באופן מהותי לקיום תורה ומצוות.
יסוד זה שבחירת ישראל אינה קשורה למעשים בא לידי ביטוי בתשובה לבן הרשע המובאת בנוסח ארבעת הבנים של הירושלמי (פסחים י, ד). התשובה לבן הרשע היא שאילו היה שם לא היה ראוי להיגאל, אבל היה נגאל. בדיוק כמו עם ישראל במצרים ישראל לא היו ראויים להיגאל, אולם נגאלו כיוון שבאופן מהותי ישנו מושג שנקרא עם ישראל שלא קשור למעשיהם של ישראל.
נעבור לבן החכם. בנוסח ההגדה שלנו שאלת הבן החכם היא מה העדות, החוקים והמשפטים אשר ציווה הקב"ה אתכם (בנוסח הירושלמי מובא אותנו במקום אתכם). מה כאן בדיוק השאלה. נראה שהבן החכם מטרתו היא להיות תלמיד חכם גדול ולכן הוא מבקש מאיתנו ללמוד את כל הלכות הפסח ואכן התשובה לבן החכם היא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שזו משנה בפרק העשירי והאחרון של מסכת פסחים. כלומר מלמדים את הבן החכם את כל הלכות הפסח.
אכילת האפיקומן היא זכר לקרבן הפסח. וכמו שאסור לאכול אחר הפסח שום דבר כדי שיישאר טעם הפסח, כך אסור לטעום איזה שהוא מאכל אחרי אכילת האפיקומן.
השאלה היא מדוע באמת אסור לאכול לאחר אכילת קרבן הפסח.
התשובה היא שפסח מסמל את בחירת ישראל, וכדי שנבין שיש מושג שנקרא ישראל עוד קודם חיבורו לתורה אסור לערב כאן טעמים אחרים. ברור הדבר שהמטרה היא שעם ישראל יקיים את התורה, אולם בראש ובראשונה צריך כל יהודי להתחבר לצד הלאומי הישראלי. כל יהודי צריך לראות את עצמו בחג הפסח, כל שנה, כאילו הוא יצא ממצרים.
התשובה לבן החכם היא שאמנם השאיפות שלך להיות תלמיד חכם הם שאיפות חשובות ביותר, אבל רק ממחר. היום מתרכזים ומתחברים בצד הלאומי - היום דואגים שגם טעם התורה לא יפגע בצד הלאומי. מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק היה מדגיש שברכת התורה היא אשר בחר בנו מכל העמים ורק אחר כך ונתן לנו את תורתו. אמנם כולנו מאמינים שהקב"ה בחר בעם ישראל כעם סגולה, אולם יש הבדל בין לדעת את הדברים לבין לחיות אותם.
פסח הוא חג לאומי כמו שהסברנו וכן כך מתייחסים אליו רוב מוחלט של הציבור והעובדה היא שגם אנשים רחוקים מתורה ומצוות מקיימים ברובם המוחלט את ליל הסדר. לעתים ישנה תחושה בציבור בעיקר בגלל כל מיני חומרות למיניהם, וים של הכשרים גם לדברים שלא תמיד ברור שיש איתם איזו שהיא בעיה, שפסח הוא חג דתי. מוטלת עלינו החובה להדגיש בכל דרך שחג הפסח הוא בעיקר חג לאומי וזאת גם דרך תחיית האומה המופלאה לה אנו עדים בדור התקומה הנפלא, בו אנו נמצאים.
אין לך קידוש השם גדול יותר ממדינת ישראל. עם שהצליח לצאת מן האפר ולהקים מדינה מובילה בכל כך הרבה תחומים: צבא, חקלאות, רפואה, הייטק ועוד. ועכשיו אנו גם נוכחים לדעת לאלו הישגים צבאים נפלאים הצלחנו להגיע, אין לך קידוש השם גדול מזה. כל אלו השותפים להישגים הנפלאים, אפילו שבינתיים הם מגדירים את עצמם כלא שומרי מצוות, הם חלק בלתי נפרד מקידוש השם הזה. בסופו של דבר כל היהודים ללא יוצא מן הכלל יהיו שותפים גם לקידוש השם היותר גדול, שלא יתכן שיופיע ללא חיבור משמעותי של כל עם ישראל לתורת ישראל. כל ישראל יזכו להיות שותפים לבשורת היהדות שכולה רק טוב וחסד.