משטח הדשא מול ביתי הרמת-גני מלא בילדים והוריהם. חוגגים יום הולדת. כמה מחמם-לב לראות את הפעוטות משתובבים ונהנים, מתעלמים בשעת חסד קצרה מהאוויר הצח ומחום השמש.
לפתע עוד אזעקה. הכל רצים למיקלט בית-הספר הסמוך, הורים עם ילדיהם, דוחקים בהם להידחק פנימה. אפילו הקטנטנים הסתגלו, דומה, למצב המלחמה.
רק מחצלות, עגלות, אופניים, תיקים, נותרו על הדשא הנטוש תחת עצי הפיקוס הסוככים עליו. עוד דקות ארוכות יעברו עד ששוב יישמעו במקום מצהלות ילדים. עד לאזעקה הבאה, ובטרם יחשיך.
אלה הם חיינו ערב פסח תשפ"ו, חג החרות, חודש ימים מאז החלה מלחמת "שאגת הארי" להכחדת משטר האייתוללות באיראן, ועודנה נמשכת, גם גובה חללים בצידנו. אבות האומה בוודאי היו גאים בבנינו הלוחמים הנועזים, במפקדים בכל זרועות הצבא, שיוצאים למשימותיהם מסכנות החיים, בידיעה כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. ז
רועו של צה"ל שלוחה למרחקים, לכל מקום שנשקף ממנו איום על קיום המדינה. הטייסים, לוחמי החי"ר, הטנקיסטים, יוצאים למשימותיהם בתחושת שליחות, מתוך אמונה בצדקת הפעולה, בידיעה שהם מבטיחים בגופם את ביטחון המדינה ושלום אזרחיה - גם אלה בתוכנו שמתנגדים לממשלה ולמלחמה באיראן.
ואכן, ישנם גורמים ואישים שיוצאים בריש גלי נגד מלחמת הקיום שבה פתחנו יחד עם אמריקה בעלת בריתנו, ובראשם עיתון "הארץ". כבר בתחילת השנה קבע מאמר המערכת בנחרצות: "לא להתערב באיראן". באותו מאמר נאמר, כי "ראש הממשלה מעוניין להציב סדר יום ביטחוני ומיליטאנטי לקראת הבחירות הקרובות. לישראל אסור לנצל את המשבר באיראן כדי לדחוף לתקיפה, אין צורך במערכות הרפתקניות נוספות".
שני המנהיגים טראמפ ונתניהו, לא שעו לעצות מבית מדרשו של שוקן - ומזה חודש ימים ויותר צבאות ארה"ב וישראל הולמים באיראן. המשימה - למנוע הגשמת חלום השמדת ישראל, שאליו משטר האייתוללות נערך ועליו מצהיר בגלוי.
אין זה קל לעמוד מדי יום ולילה באזעקות, בפגיעות, בחללים ובפצועים. אבל גם לא בהאשמות מהבית בזלמן שוקן 21, על תהליכי מיליטאריזציה ופאשיזציה העוברים כביכול על החברה בישראל. שני מושגים הכרוכים זה בזה ומרמזים, לבד משנאת הממשלה המכהנת, גם על חיקוי ישראלי עכשווי של משטרים אפלים מן העבר.
עוד ב-1929 כתב זאב ז'בוטינסקי, אבי הצבאיות העברית המתחדשת, כי "אין להיבהל מפני מילים לטיניות, אפילו מפני המילה 'מיליטאריזם'. השנאה למלחמות הרי היא ירושתו הרוחנית של עמנו. נביאנו היו ראשונים למחות נגד הנוהג של הרג המוני, וכולנו נאמנים לתורתם. ואיש מאיתנו אין לו כוונה ליצור בקרבנו דור, אשר יתאווה למלחמה. אולם לאותה דרך חינוכית, אשר קל לו ליריב עויין להדביק לה, תוך כדי גידוף, את שם התואר 'מיליטאריסטית', צדדים מספר, העשויים להקים לנו דור טוב ובריא יותר".
במאמר אחר הוסיף: "אני מבין כשקוראים מיליטאריסטים לאלה שאינם רוצים להסתפק במינימום. אבל לתלות קולר כזה בצווארם של אלה, שאין להם כלום והרוצים להשיג לפחות את החלק העשירי מן המינימום, פירושו פליטת מילים סתם. לאדם שבע, שבכל זאת רוצה להוסיף לאכול, קוראים גרגרן, אבל כשדורש אוכל אדם, שהוא רעב, איש לא יקרא לו בשם זה".
תרגום לימינו: ישראל היא "האדם הרעב", שרוצה להתקיים, להבטיח את עתידה ושלום תושביה, בעוד האיסלאם - במיוחד בגילומו הקיצוני, איראן השיעית - רוצה בהתשתה עד כדי הכחדתה, כמו גם להשליט את "דין מוחמד בסיף" בכל המזרח-התיכון ובעולם המערבי. זו גרגרנות, תאוותנות, שנאת ה"כופר", שמונעת מאמונה רדיקלית-פונדמנטליסטית, חסרת מעצורים ובעלת תיאבון בלתי מוגבל, בשם אללה.
ישראל על כל פלגותיה שונאת מלחמות, שואפת לשלום, אבל לא כזה שיסכן את עצם קיומה. על כן אין זה מפליא שיש לה כיום הצבא אולי הטוב ביותר בעולם, מגשים את הגיונם של שני המנהיגים היריבים, ז'בוטינסקי ובן-גוריון, שבלעדי כוח מגן צבאי, מסירותם והקרבתם של בנינו, לא נוכל להתקיים בארץ אבותינו.
זה לא מיליטאריזם ולא פאשיזם - זהו כורח ישראלי, לאומי קיומי. הרוב המכריע בעם מבין זאת, ולכן מוכן לקבל את מצב המלחמה הזמני. לא כן בקרב "רודפי השלום" בכל מחיר, שמוכנים לוויתורים מפליגים למיליטאריסטים והפאשיסטים האמיתיים.
"אפשר לצאת מהמרחבים המוגנים", מודיע פיקוד העורף. שוב נשמעת צהלת ילדים ליד ביתי. טוב שיש לנו צבא מעולה, שמאפשר את צחוקם וגידולם לעתיד טוב יותר. חג חירות שמח!