חלק מהחוויה הלאומית והפרטית בימים הגדולים שעוברים על עם ישראל היא ההבנה שאלו הם אכן ימים כבירים, כאלו שעוד נספר עליהם לדורות הבאים. זה בדיוק מה שקורה בשעה שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו על מצוות הפסח.
מיד אחרי הציווי על פסח-מצרים, הפסח הראשון שאותו חגגנו במצרים, (שמות פרק יב) עוד לפני ביצוע המצווה בפועל, מצווה הקב"ה את משה על פסח-דורות: "...כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" (פסוקים יז עד יט).
גם בפרשת פדיון הבן, החותמת את סדרת הציוויים שלקראת היציאה ממצרים, אומר משה לעם ישראל: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם" והוא מוסיף ומדגיש: "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שם יג, ג).
הדבר מעורר תמיהה: הם הרי עוד לא יצאו ממצרים! הם עדיין בעיצומו של התהליך, ומשה כבר מספר להם שבדורות הבאים תהיינה להם מצוות של סיפור יציאת מצרים, קידוש בכורות ופדיון הבן? תן להם קודם כל לצאת ממצרים, להשתחרר סוף סוף מעול השעבוד, לעבור את הלילה המתוח של אכילת הפסח בחיפזון, של מכת בכורות שבה עובר הקב"ה ומכה את מצרים ופוסח על בתיהם של בני ישראל, אחר כך תוכל לתת להם ברוגע את כל המצוות העתידיות! מדוע הקב"ה מצווה על פסח-דורות עוד לפני קיום פסח-מצרים? מדוע משה ממהר לצוות על קדושת הבכור עוד לפני שיש מה לספר לבנים העתידים להיוולד?
הרעיון הטמון בכך הוא הקריאה לפקוח עיניים ולהרים את המבט כבר בעת התרחשות הנס. משה אומר להם: חברים, אתם נמצאים באירוע היסטורי. אתם בתוך הרגע המכונן של לידת עם ישראל והופעתו בעולם, אתם זוכים להיות הדור הזה שחווה את השעבוד ויצא מעבדות לחירות, ואתם עתידים לספר זאת לילדיכם ולנכדיכם.
כאשר עם ישראל מבין זאת, גם חוויית אכילת קורבן הפסח במצרים משתנה. זו כבר לא רק עוד מצווה שהם מצווים לקיים, עוד מכה ממכות מצרים, זוהי שעה שבה הקדוש ברוך הוא עובר במצרים וגואל אותנו, אירוע בעל תוקף נצחי שנעלה עליו קורבנות ונספר בו לדורות. זוהי אחת ממצוות היסוד - לזכור את יציאת מצרים בכל עת. ההכרה הזו מעניקה משמעות עמוקה לאכילת קרבן הפסח במצרים, ולחוויה הרגעית שחווה כל אחד ואחד מבני ישראל: אני עוד אספר על הלילה הזה לילדיי, הם עוד יספרו על כך לילדיהם. המילים "בעצם היום הזה" מבטאות את הקריאה לעם ישראל להכיר בעוצמתו של האירוע הלאומי, ולחוש אותה בעת שהם מקיימים בו את מצוות ה', ופועלים עם הקב"ה להופעת עם ישראל בעולם.
כעת, כשסיימנו את ליל הסדר והגענו אל שבת חול המועד, עלינו לזכור שהשבת היא תכלית מעשה שמיים וארץ, זמן להתבוננות ולסיכום. כדאי לחשוב לא רק על ליל הסדר שעברנו ועל האופן שבו סיפרנו לבנינו על יציאת מצרים, אלא גם על הניסים הגדולים שאנחנו חווים עכשיו. עלינו לעצור לרגע ולהבין שעל המהלך הזה אנחנו עוד נספר לילדינו ולנכדינו.
כפי שהדורות הקודמים סיפרו לנו על היציאה מן הגלות והעליה לארץ, על מלחמת השחרור ועל מלחמת ששת הימים, כך יהיה גם אצלנו. כילד, חוויתי במלחמת יום הכיפורים את המבטים המודאגים של המבוגרים. רק כשגדלתי שמעתי את הסיפורים על חצי שנה של שירות מילואים שנדרשו אז אנשי המילואים לשרת, ותהיתי אז איך זה בכלל אפשרי. והנה היום, רבים מאד בינינו אנשי המילואים שעושים מאות ימי מילואים בשנתיים האחרונות. והמשפחות הגיבורות שלהם, והילדים הגיבורים שלהם, מבטאים בגופם יום יום את עוצמתו של עם ישראל ואת הליווי האלוקי שאנחנו זוכים לו בדור שלנו. ואנחנו עוד נספר זאת לנכדים והם ישבו ולא יאמינו, ואנחנו נאמר להם: כן, היו נסים גדולים. הקדוש ברוך הוא עזר לנו להתגבר על האויב הנורא שפגע בנו בשמחת תורה כשלא היינו מוכנים, ונלחמנו בגבורה בחמאס, והקב"ה עשה לנו ניסים מול חיזבאללה ומול צבא סוריה, וניסים ונפלאות מול איראן.
אנו מודים לקדוש ברוך הוא על הניסים שבכל יום עמנו, לא רק במובן של הנשימה והאוכל, ולא רק על הילדים הנולדים וגדלים בבריאות, אלא גם על הניסים הגדולים הללו, שאנו עלולים להתרגל אליהם בטעות. אלו ניסים בסדרי גודל שעוד יסופרו לדורות. אנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא ישלים את המהלך הזה. איש מאיתנו אינו יודע מה ילד יום וכיצד הניסים הללו ישפיעו על העתיד, אך אנו ממשיכים להתפלל, שנסיים את המערכה בניצחון ברור, שיביא עמו שקט לשנים רבות, לילדינו ולנכדינו, עד לימות המשיח ולבניין בית המקדש. המודעות שלנו לגודל השעה, היא חלק מהחוויה ומהבנת התודה העמוקה לקדוש ברוך הוא יום יום.