תינוק מת כתוצאה מברית המילה שלו. זהו הסיוט הגרוע ביותר של כל מוהל. כמובן, כל פרוצדורה כרוכה בסיכון - וזו בדיוק הסיבה שמצוות המילה נעשית ביראת כבוד כה רבה. אבל כל מוהל יודע: תאונות יכולות לקרות.
כשהסיפור התפרסם לראשונה, השיח כולו הוקדש לגרסתו של המוהל. לטענתו, הורה למשפחה להסיר את התחבושת למחרת היום. על פי גרסתו, המשפחה הייתה בנסיעה והבטיחה שמוהל אחר יסיר אותה - אך המתינה ארבעה ימים לעשות זאת, עיכוב שלטענתו הוביל לזיהום חמור, אלח דם ובסופו של דבר למותו של התינוק.
קשה לקבל את ההגנה הזו, שכן המוהל עצמו הודה ששלח שני עמיתים בינתיים - אך לא חזר בעצמו לבדוק את התינוק. תפקידנו הוא להגן על אלה שאנו משרתים. אחד ההיבטים המטרידים ביותר בעבודתנו הוא הרגע שבו אנו עוזבים את התינוק לאחר הברית. גם כשהכול עובר בשלום - ייתכן שיידרש מעקב.
לפני כמה שנים התקבלה אצלי שיחה בחצות על דימום לאחר ברית. מיהרתי לבדוק את התינוק והחלפתי את התחבושת. כשהדימום נמשך, שלחתי אותם מיד לבית החולים. בסופו של דבר התינוק היה בסדר - אך לא הייתי מוכן לקחת שום סיכון. זו טבע עבודתנו, ולכן כישלונו של המוהל לבצע מעקב אישי בפרשה זו מטריד כל כך ועומד בסתירה לערנות שעבודתנו מחייבת.
ככל שהחקירה על מות התינוק התקדמה, הדיווחים סתרו את גרסתו של המוהל. המשטרה טוענת, בהסתמך על חוות דעת ראשונית של פרופסור ד"ר חן קוגל, פתולוג פורנזי, ועל מסמכים רפואיים, כי תחבושת לא מתאימה גרמה להפרעה בזרימת הדם שהובילה לנמק ואלח דם.
אולם ייתכן שלא זו הייתה הפעם הראשונה שמוהל זה גרם לנזק מסוג זה. אריאלה שטרנבך, כתבת ענייני החרדים בערוץ 13, הצהירה פומבית - בהסתמך על תיעוד שסיפקה המשפחה - כי נראה שמדובר באותו מוהל שעלה לכותרות בכתבת החקירה שלה לפני שנתיים, שבה הואשם בפגיעה חמורה בשני תינוקות נוספים בשל בעיות תחבושת דומות שהובילו לנמק ואובדן האיבר. החקירה הייתה מעמיקה ומפורטת. היא הזכירה בית דין שאסר עליו לבצע ברית נוספת - אולם צו זה בוטל מאוחר יותר על ידי בית משפט אזרחי מטעמים טכניים.
רבים בקהילה הדתית - הן לפני כתבת ערוץ 13 והן לאחריה - הגנו על המוהל ומיעטו בחומרת מעשיו. עמית אחד נקט בטיעון "זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו" וטען כי "סוכנויות חדשות תמיד מחפשות סיפור סנסציוני." באותה עת, לאור הפרשה, כתבתי מאמר שעודד הורים לבדוק היטב את המוהל לפני שהם שוכרים את שירותיו.
המקהלה של "זה יכול לקרות לכל אחד" גרמה לי לפקפק בזעמי. לא המשכתי לחקור את הפרשה ולא כתבתי עליה שוב. הנחתי שטעיתי לגבי אותו מוהל. כעת, ההגנה הזו מרגישה כמו כתב אישום. נכון שכולנו עלולים בשלב כלשהו להיתקל בסיבוך רפואי או בכותרת בלתי הוגנת. אבל יש תהום בין תאונה טרגית לבין רשלנות שיטתית.
להורים שנחשפו לפרשה זו ומהססים כעת לגבי ברית המילה - הרשו לי להרגיע אתכם: הרוב הגדול של המוהלים פועלים בזהירות, באחריות וביושרה. אנו מחויבים עמוקות לשלומו ולרווחתו של כל ילד שנמסר לידינו.
ובכל זאת, זו בדיוק הסיבה שהכישלון הזה כה כואב. לאחור, העובדה שמקרים טרגיים אלה בוצעו על ידי אותו מוהל עם אותה דפוס של רשלנות - משמעה שכולנו כשלנו בפני המשפחה הזו. ניתן היה להציל את התינוק הזה. הבטיחות של יילוד אינה יכולה להיות תלויה בפערים דתיים. לא היה מקום להגן על עמית - ללא קשר לראיות - מתוך פחד אנוכי ש"אני עלול להיות הבא". וזה לעולם לא יכול להיות נושא לעלטה.
כשמוהל לא ראוי מורשה להמשיך - השתיקה היא בחירה. אם לא נדבר, הדם על ידי כולנו.
הכותב הוא רב, מסדר קידושין ומוהל המבצע ברית מילה וגיור בישראל וברחבי העולם. מתגורר באפרת, והוא מייסד מגן הברית - ארגון הפועל להגנה על מצוות ברית המילה ועל התינוקות העוברים אותה.