1. כיוצר מוזיקה וסרטים אמנותיים ואישיים, איני צופה בקליפים ובטלוויזיה המיועדת ל"קהל". אין כאן המקום להרחיב מדוע. פנים. חדר. לילה: חוששני שצפיתי מספיק.
"האם באמת מה שמסופר בטלויזיה קיים במציאות?", זאת לא השאלה הגדולה. אנחנו חיים במדינה של מליוני בני אדם עם מיליארדי גוונים מגזריים. טבעי שתווצרנה קבוצות שנשמעות 'אקזוטיות' למי שלא שמע עליהן מעולם. השאלה הגדולה היא איזה סיפורים מתאפשר לספר - לקהל הרחב.
2. לא, זאת לא בהכרח פטרונות טהורה כפי שזה עשוי להישמע. הסיפור פשוט יותר: לב 'הקהל הרחב' - לא תמיד בשל לשמוע סיפורים מסוימים. זה מה שקרה עם המוזיקה 'האמונית', לדוגמה. שנים רבות שהיא קיימת ובועטת בחידושה. הייתי שם לפני כמעט 20 שנים כדי לשדר אותה ברדיו בתוכניתי "סבבת שלום" ולספר עליה בעיתון ובכתבות וידיאו. ראיינתי את ישי ריבו הרבה לפני ששמעו עליו בספוטיפיי ואת חנן טרום 'תותים', לצד ימבה זמרים שלא תשמעו עליהם לעולם, לצערי. המוזיקה הזאת סיפרה סיפור מרגש ומשמח, במשך שנים. אך רק בתקופה הנוכחית היא מגיעה למחוזות רחבים מאי פעם.
3. השאלה 'האם זה טרנד?' - כבר לא קיימת. צעירים נטולי כיפה שרים על 'אהבת השם', כמיהה ל'ציון' וענייני 'השגחה פרטית'. בראש מורם, החבר'ה באים לספר על הנושאים הללו. באפס מאמץ, הם מגיעים לכמויות צפיה אדירות וצוברים פופלאריות עצומה. זאת לגמרי מוזיקת 'פופ', כולל הכרטיסים. אבל בלי הגאווה, האגו והפוסטרים בחדר. קשה שלא להאמין להם שהם כאן בשביל לעשות רצון קונם + נהנים מזכותם וכישרונם. לא כולם חייביים לאהוב את זה. יש צינים, שהשם ישמור. אך לצידם, מי שמכונה 'הקהל הרחב' - כבר בנוי לסיפור הזה. הגונג נשמע. רואים את זה בכמות הטראפיק החדש במחוזות נטולי היררכיה ברשת. נרצה או לא נרצה, הסיפור האמוני אנושי ועמוק יותר מחזרה בשאלה\בתשובה, גם אם הוא הוצג במשך שנים ככפתור און אנד אוף בלבד.
4. במוזיקה - די זול 'לספר סיפור', לכן זה קורה. סיפור טלויזיוני - זה עסק יקר והסיכון גבוה. כל שכן בסיפורים 'אמוניים' בהם הרבדים פנימיים, עדינים מאוד. הם נוגעים להמון קונפליקטים אוניברסליים-אנושיים-משפחתיים-עולמיים, אך יש בעיה: שפת האמונה הפנימית טרם הובעה כדבעי על המסך. בעומק העניין, נדרש עיבוד ויזואלי מאתגר ומדויק הרבה יותר ממה שדורשת תפאורה וטקסט. להתבונן פנימה - זאת צורת סיפור שונה לגמרי ממה שנהוג באמנות ויזואלית המביטה חוץ. לכן, רוב הסיפורים של 'שומרי מצוות' - כמעט ולא התחילו 'להסתפר'. (זאת עובדה, גם אם נצעק במשך עשור את המילה שטיסל). קבוצות רבות מצהירות על 'שמירת מצוות' כדרך חיים וסיפוריהם רבים כחול הים. מאות אלפים, מליונים, מגוונים, קבוצות גדולות וקטנות מצומצמים במשך עשרות שנות טלויזיה, בדרך כלל, לשאלת חזרה בשאלה\בתשובה, למרות שמדובר בסופו של דבר בבני אדם - עם קונפליקטים רגשיים, מנטליים, משפחתיים, זוגיים, עסקיים.
5. האמת היא שגם כשיש יד מכוונת מלמעלה - מתרחש סיפור ב'עולם הזה'. האם יום יבוא וכל גווני הסיפור האמוני יוצגו ויזואלית, על המסך בראש מורם? אני מאמין שכן. זאת רק שאלה של זמן. המציאות מציגה: אנחנו מוכרחים להתחבר, כקוקלטיב אוהב.
הכותב הוא יוצר טקסטים ועיתונאי. עורך 'הניוזלטר של גדליה'. עקב המצב, סרטו "אבא עם אלוקים" זמין לצפיה ללא עלות. לפניות: gilinada@gmail.com